תגובה לרב שרלו

הרב גדי בן זמרה , ג' בכסלו תשע"ו

הרב גדי בן זמרה
הרב גדי בן זמרה
צילום: עצמי

יש הרבה הגיון וצדק בדברי הרב שרלו הקורא לנהל את הויכוחים בתוכנו היהודים בשיח פתוח מלא אמון ולהכריע את המחלוקות העמוקות באמצעות הפתק בקלפי.

אפשר גם להחליט שהדרך להיאבק עוברת רק דרך ה'צנורות המקובלים' - בבית המשפט, בבית המחוקקים, בהחדרת אנשי אקדמיה לתוך מוסדות השלטון והדרך הארוכה סופה לנצח.

אך אי אפשר להתעלם באופן גורף מהמחיר הציבורי והאישי שאנחנו משלמים. אבל לא רק אנחנו משלמים מחיר, גם הקב"ה - אותו אנו אמורים-מתיימרים לייצג ולבוא בשמו - משלם מחיר לא מבוטל.

רגיל הרב שרלו לדבר על הצורך להיות רגישים לעוול שבין אדם לחברו ועל הצורך ביושרה פנימית, שלעתים נזנחים בעיקר כש'מסמנים' מטרות לאומיות ו'מסתערים' עליהן. לטענת הרב שרלו אין ל'אמצעים לקדש את המטרה' בעיקר אם הן רומסים בדרכם אנשים וערכים אחרים. אמת שאי אפשר לעלות בהר ה' אלא מי שהוא "נקי כפים ובר לבב", פניה אל ה' המתעלמת מיחסי אנוש פשוטים - מתקשורת בן-אישית טבעית הכוללת מושגים כמו מחויבות ונאמנות – מעלה ספק רב עד כמה הפניה אל ה' אכן, מבטאת נאמנות וכריתת ברית אמת. אם אין התנסות אמיתית בקשר אנושי, התנסות הכרוכה מעצם טבעה בוויתור, בהכנעה, במחיר...מנין ידע טיבן בקשר איתו יתברך?!

אך דומה כי הרב שרלו – למרות פיקחותו וחכמתו – שכח או לא שם לב (או אולי מדחיק...) כי נמצאים אנו במלחמה. כמובן, מלחמת דעות... אבל עדיין, זו מלחמה! אכן, בין יראי ה' תמימים ראוי שנתחסד ונתמם, אך במלחמה מורה דוד להתנהל אחרת: "אם נבר תתברר ואם עקש תתפתל". ובסיפור הזה יש רשעים ויש צדיקים! יש מי שרוצה בטובת האומה ומחויב לערכיה ויש מי שרוצה בטובת אזרחי המדינה – בין שהם בני ברית ובין שאינם בני ברית - ומחויב להם ורק להם.

אין איתנו מי שיודע להעיד על עצמו כי כל שיקוליו ומניעיו טהורים ונקיים ויתכן מאוד כי גם הצד השני כונתו לשם שמים כפי שהוא מבין את ה'שמים'... אך היכן אתה הרב שרלו? לאיזה מחנה אתה מחויב? לומר – במין עמדה נפשית 'קוקניקית' - אני שייך לכל המחנות ול'כלל ישראל', ובה בעת להתעלם מהמגמות והיעדים של הצד השני, זו כמעט "דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות" (לשון הרמב"ם בהלכות תענית). הן, גם הרב קוק למרות חיבתו הגלויה לבוני הארץ ראה בהקמת 'דגל ירושלים' הכרח אמיתי, תנועה שתשמש לפה לאותם נקיי הדעת ותשמור על טהרת מחנה יראי ה'.

אפשר לגלגל עיניים ולומר שמארגני העצרת לזכרו של רבין 'תקעו לעצמם גול עצמי' (דברי הרב שרלו אחרי העצרת), אך שנינו יודעים כי שנה הבאה אתה תהיה שם שוב... הרי גדול קידוש ה'...וכאן ישאל השואל מדוע אין בעמידתך בכיכר חילול ה'? הרי לו הייתי איש שמאל הייתי אומר לעצמי - אחרי התייצבותך הייצוגית של המגזר בכיכר רבין – 'יש אור ירוק' אפשר להמשיך 'לרקוד על הדם', להכפיש את כל הקדוש ואת כל היקר, לפרק את המשפחה, להחרים מתנחלים, לצקצק בלשון ולומר כמה שהם אלימים, להוציא דיבתה רעה של מדינת ישראל ועוד ועוד, שכן לעולם לא אשלם את המחיר...הרי שנה הבאה בי"ב חשון יבוא שוב הרב שרלו ויפטיר כאשתקד, שכולנו עם אחד ורב המאחד על המפריד (מה שנכון!)... בלי משים, הרב שרלו, נוכחותך בכיכר מרבה בכבודו של מחנה השמאל וממעטת בכבודו של מקום, הרי דאגת ה' אינה מתמצית רק בדאגה לחלש ולנדכה... הרי יסוד הכל מתחיל בהבדלה ברורה 'בין אור לחושך ובין ישראל לעמים'. ביקש לו ה' איש כלבבו, שואפים אנו למלך שילחם מלחמות ה', מלך שיכוף (באהבה) כל ישראל לילך בדרך התורה. ומה בדבר חזרת העבודה אל הבית שיהיה נכון בראש ההרים?... אך על זה הרב שרלו אינך מדבר הרי עדיין 'לא איכשר דרא' (ובמינוח מודרני זה לא 'פוליטיקלי קורקט').

לייסד את בניין הארץ (או כל אידיאל אחר) על עוולה אין זה ראוי, בודאי לא כשיטה ולאורך זמן. אך צריך לומר דברים ברורים. רובה של ההתיישבות ביש"ע נבנתה באותה שיטה של בניין ביהכנ"ס בגבעת זאב - וההכרח לא יגונה. מדינה המטילה אין ספור מכשולים בירוקרטים ואחרים, 'מזמינה' בניית 'כבישים עוקפים' . אם רק טהרנות מוסרית מפוקפקת היתה נר לרגלינו פשוט לא היתה התיישבות ביש"ע! וזאת עוד מבלי להכנס לדיון ההלכתי, האם על פי דין – לאחר כיבוש הארץ על ידינו במלחמות ישראל - צריך לרכוש קרקע מגוי שכן כל קרקע שמחזיק בה הגוי גזולה היא בידיו. אם יש רשעות ועוולה בסיפור הזה, זה מצד רשויות החוק המתעמרות במתפללי הבית כנסת ואין כאן המקום להאריך.

בהמשך הפסוק לעיל אומר דוד "כי עם עני תושיע ועיניים רמות תשפיל" האם לדעתך הרב שרלו יש 'עם עני' בוויכוח בינינו הנמשך למעלה מדור? האם יש 'עיניים רמות' שצריך לפחות להתפלל שיושפלו? הרי כמות ה'תיקים' וכתבי האישום נגד המתנחלים גדולה בעין ערוך משאר המגזרים בעוד מספר ה'הרשעות' ביחס למספר ה'תיקים' היא אפסי. מאות מסגדים בנויים ללא אישור, חלקם על אדמות פרטיות יהודיות ואין פוצה פה ומצפצף, מדוע דמם של מתיישבי יהודה ושומרון סמוק פחות מדמם של שאר אזרחי במדינה, כאשר למעלה מעשרים שנה הם נרגמים באבנים, בבק"תבים ובירי והמדינה 'מכילה'? מדוע מותר לעקור בתים ומטעים של יהודים העומדים עשרות שנים כאשר אין אפילו מי שתובע את הקרקע? והיכן קולך הצלול כאשר עשרות נערים מושלכים לכלא ללא משפט לתקופות של חצי שנה וכי אין זה עוול מוסרי הזועק עד לב השמים? מדוע ה'משילות' המופגנת מכוונת תמיד רק כלפי יהודים? והיכן הר הבית שלנו השכחנו אותו?

הרי לא יעלה על הדעת כי תמיד ובכל סוגיה לאחר הסקירה המקיפה והמורכבת שלך את שני הצדדים לעולם תכריע כמו הצד השני. האם ישנה איזו שהיא סוגיה שעליה ראוי ל'שבור את הכלים'? האם ישנו עניין קדוש (נבדל, אינטמי, הנתפס רק ברעותא דליבא) שצריך להלחם עליו בלי חשבונות של תועלת מול הפסד?! אם יש דבר כזה ממש כאן 'למטה מעשרה טפחים'... אני מציע לכבודו להרהר שאולי בית כנסת איילת השחר בגבעת זאב יכול להתאים לקריטריון הנדרש. מחכים לך!