זכויות אדם

לא אכחד כי למשמע חיסולו של ג'ון הג'ידהיסט בידיה של ארה"ב הנאורה, חלפה בי המחשבה הכיצד מתבצע חיסול כזה בלא שימוע ובלא משפט.

נפתלי ורצברגר , ז' בכסלו תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

באחד הלילות האחרונים אי שם מעל סוריה, מטוס ללא טייס גדע בחיסול בלתי ממוקד את חייו של מי שזכה לכינוי ג'ון הג'ידהיסט.

אותו גבר חסון, עוטה ברדס ולבוש שחורים המניף סכין לעבר השמיים, ובמבטא בריטי כבד מודיע לעולם כי ראשו של בן הערובה המערבי הכורע לרגליו ושאותו הוא עומד לערוף, יהווה תמרור אזהרה לכל מיליארדי הכופרים בעולם שלא יקבלו עליהם את עולה של החליפות האסלאמית המתחדשת.

אנחת הרווחה ששחרר העולם למשמע הידיעה שהסמל של הרשע והאכזריות, חוסל, לא זכתה לשעות עדנה ממושכות כאשר חבריו של ג'ון ממשיכים לטבוח באנושות בשיטות הישנות והוויזואליות פחות מעריפה, של קלצ'ניקובים, מטעני נפץ ושאר כלים זורעי פחד ומוות.

לא אכחד כי למשמע חיסולו של ג'ון הג'ידהיסט בידיה של ארה"ב הנאורה, חלפה בי המחשבה הכיצד מתבצע חיסול כזה בלא שימוע, בלא משפט, בלי לאפשר לג'ון לפרוס את ילדותו העשוקה ואת הערכת המסוכנות ודרכי השיקום המוצעים. חשבתי על צווי מניעה ועיכוב ביצוע שהיו מותירים את הסיוט האפל הזה בעולמנו- אלא שלמזלנו האמריקאים לא נתנו לג'ון צ'אנס וחיסלו אותו בטרם התייצבו מטעמו עורכי דין ממולחים ותאבי פרסום לפני המצלמות, והציגו לעולם את הצד השני של הרוע הצרוף, מעוררים את בלוטות החסד והרחמים של הצופים.

ההכרה כי כלפי מי שלא נוהגים על פי כללי המשחק וכל האמצעים כשרים בידם לזריעת הרג והרס, תנהג גם האנושות בלי כללים וכבלים מחלחלת לאיטה- ראו את צרפת הזועמת שבאחת התנערה מהדיבורים הרמים ובתחושת חירום ביצעה מעצרי בני משפחה וסייענים של מי שנחשדים במעשי הטרור בבירה הצרפתית.

ההבנה שטרור אינו עוד מעשה פלילי, המונע ממניעים אנושיים לעיתים נתעבים מחייבת גיבוש מערכת ערכים שונה ונפרדת מהפרדיגמה של המשפטנים הפליליים.

טרוריסט ומפגע שנוטרל ושוב אינו מסכן את הציבור, אין לגעת בו, אין לפרוק עליו את הזעם ואימה שרגע לפני כן הוא זרע. עיין ערך הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע והסוהרים שכרגע מצויים בהליכי השעיה והעמדה לדין פלילי הם הקורבנות של הצ'יפ, השבב שבמוחנו, של קיומם של חוקי משחק, של עכבות מוסריות לפיהם מותר האדם.

אלא שאותם אירגוני טרור מנצלים את הרפיסות והקודים שלנו בלי עכבות. הסכינאים ברחבי הארץ שדקרו ללא אבחנה ישישות עם סלים מהשוק, ילדים שרכבו על אופניים וקשישים שנמנמו בשמש צהריים על ספסל בגינה הציבורית, איבדו את זכותם שלהם לחיים, ולכבוד אדם. איבדו את הזכות כי אנחנו נרחם עליהם.

ובעודי כותב דברים אלו ממשיך השבב הסורר במוחי לומר, ומה עם צלמנו שלנו? אם נתיר את הרצועה ונאפשר אכזריות והתרת רסן כלפי מחבלים וטרוריסטים כיצד נוכל להתבונן במראה, מה זה יאמר על דמותנו שלנו?

לפני כעשור עתרו אירגוני זכויות אדם למיניהם לבג"ץ בדרישה לפסול את "נוהל שכן". כך נקראה הפרקטיקה לפיה במעצרם של מחבלים מתבצרים נתבקש בן משפחה או שכן להתייצב בפתח דלתו של המחבל לשדלו ולהזהירו כי יסגיר עצמו.

הפרקטיקה האמורה שפעלה בהצלחה יחסית וחסכה קרבנות, נראתה לארגוני הזכויות פוגענית, שכן הייתה בה מידה של סיכון לשכן שנודב לתיווך בין כוחותינו למחבל המתבצר. עוד טענו הארגונים כי השכן עושה את תפקידו באונס, שהסכמתו לא הסכמה חופשית היא, ובכלל, לא מוסרי לקחת שכן שלא חטא ולערבו בעניין שבין הצבא הכובש למחבל המתבצר.

בית המשפט העליון ישב שנים על המדוכה ובסופו של דבר פסל את השימוש בנוהל שכן, אף שזה רוכך, סויג ונקרא נוהל אזהרה מוקדמת.

הנשיא דאז אהרון ברק שישב בראש ההרכב, קבע כי גם נגד טרור נלחמת המדינה עם כללים, כשיד אחת קשורה וכבולה, כאשר היא שומרת על זכויות השכן שלא להיות מעורב בעניין לא לו.

אל ברק הצטרפו השופטים בייניש וחשין, שזה האחרון קבע כי ההכרעה קשה וכל החלטה סופו שיתחרט עליה. במהלך הדיונים כאשר פרקליטה שנונה וחייכנית נשאה נאום נלהב על המוסר וזכויות האדם, פרצה מליבו של השופט חשין כמעט זעקה כלפי הפרקליטה המתפייטת שהייתה פלסטינאית, האם הייתה טוענת באותו להט אם בנה היה חייל העומד לפתחו של אותו מתבצר, "הבן שלי, לא שלך עומד שם", הפטיר השופט חשין אז אל תספרי לי על זכויות אדם.

הכרעת בג"ץ, יש לומר ביושר, נתנה משקל לזכויות השכן, אולם סיכנה ומסכנת עד היום את חייהם ושלומם של חיילנו, על מזבח זכויות האדם של המחבל ובני משפחתו, סוכנו חיי חיילנו-בנינו.

מי שקבע שהמלחמה תעשה כשיד אחת קשורה, לא נתן דעתו כי ביצע בחירה שלזכויות האדם שלנו, של הקרבנות, ניתן משקל קטן יותר מלאלה של המחנה האחר.

קשה, קשה עד מאוד להיות אכזרי, לכבוש את רגשות הרחמים הנטועים בנו. אולם יש זמנים, יש אויבים, יש אנשים שלא ראויים ליחס אחר.