הקשר בין חברון לירושלים – בעקבות המאורעות האחרונים

הרב נעם ולדמן , ז' בכסלו תשע"ו

הרב נועם ולדמן
הרב נועם ולדמן
יח"צ

ביום שישי שעבר פקד אותנו אנשי קרית ארבע בפרט ועם ישראל בכלל אסון נורא, עם הירצחם של הרב יעקב ונתנאל חי ליטמן הי"ד. בשעה שכולנו מצפים לחתונתם של אריאל ושרה תחיה הי"ו.

הרב יעקב למד אצלנו בישיבה. ובשנה האחרונה זכיתי לגור עמו בשכנות. הרב יעקב היה יהודי קדוש בעל יראת שמים גדולה ומאור פנים וחיוך שלא מש מפניו. כמו בבית הספר עם תלמידיו הקטנים כך בביתו חינך את ילדיו בנחת ובסבלנות ובאהבה גדולה והחדיר בהם תורה וקדושה.

את הרב יעקב לא היה אפשר לתפוס עם כעס, תמיד היה מדבר בנחת . והלב נקרע ושותת דם על הלקחם של נשמות קדושות אלו בידי מרצחים שפלים. ליבנו רותח על חילול השם הנורא בהיות אויבנו מתהלכים חופשי בארצנו בעוד אנו מתהלכים בחשש.

בזמנים אלו עלינו לנסות להבין מה הקב"ה מצפה מאתנו ולחדד את תחושת השליחות שלנו כאן ביהודה ושומרון ובכל ארץ ישראל. חז"ל בגמרא במסכת קידושין (מא' ע"א)מלמדים אותנו "ששלוחו של אדם כמותו" כלומר השליח מקבל את כוחו מן המשלח. וכאשר אנו מבינים את תפקידנו בעת הזו בהיותנו שליחים של הקב"ה ועם ישראל לדורותיו ליישב את ארץ ישראל. ולקיים את הצו האלוקי "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה". על יד כך אנו מתמלאים בכוחות רוחניים אדירים המאפשרים לנו לפעול מתוך גברה, בעוצמה רבה ובסייעתא דשמיא.

הרב חרל"פ כותב במעייני הישועה שכוחות הרשע בחושם הפנימי יודעים להבחין מהי הנקודה המרכזית שבה מופיע הקדושה ושם הם משקיעים את כל כוחם למנוע את הופעתה. ומתוך כך עלינו להתבונן באירועים האחרונים אשר מתחוללים בכל מרחבי ארצנו מחד, אך מתמקדים בעיקר בירושלים עיה"ק ובסביבת חברון. כאשר הדגש של כל מלחמתם הוא הר הבית. לכן עלינו להעמיק בהבנת החיבור המיוחד הזה בין ירושלים וחברון בין הר הבית לבין מערת המכפלה.

חברון מבטאת את כוח המלכות והגבורה בעם ישראל. בחברון עם ישראל מתחיל להופיע ולהביא לעולם את בשורת האלוקות. כלב בן יפונה שואב מחברון את הגבורה לעלות לארץ ולהתחבר אליה למרות הקשיים. ובחברון דוד המלך מייסד את מלכותו. ירושלים ובמרכזה בית המקדש היא מקום השראת השכינה, מקום החיבור הנפלא בין הדוד והרעיה, בין ישראל לקב"ה.

בספר מלכים בפרק יא מתוארת פגישתה של מלכת שבא עם המלך שלמה וההתפעלות הגדולה שלה מעוצמת מלכותו. היא רואה את הפאר הגדול של ארמונו, את המשרתים הרבים. היא נפעמת מחוכמתו הרבה ומיפיו המיוחד של בית המקדש. אך הדבר שגורם לה להתפעל יותר מכל עד אשר נעתקה רוחה. היא הדרך העולה מבית המלך אל בית המקדש. מדוע היא כ"כ מתפעלת משביל זה העולה מבית שלמה לבית המקדש יותר מכל הדברים המפוארים שראתה?

אלא שמלכת שבא מכירה סגנון מלכות שונה לחלוטין. מלכת שבא מכירה מלכים רבים וגדולים ואצל כולם יש הפרדה מוחלטת בין המלכות לדת. ופתאום כאשר היא מגיעה אל בית המלך שלמה היא רואה מציאות שונה בתכלית. היא פוגשת מלך גדול עם כל עוצמת המלכות , שיונק את כוחו מן המקדש. יתרה מכך, כל מטרת מלכותו היא להופיע בתוכה את השכינה השורה במקדש. דבר זה מפעים את רוחה עד כדי כך שלא יכלה לשאת זאת. זה החידוש של עם ישראל אצלנו אין הפרדה בין הלאום לדת. אנו עם מיוחד שכל תפקידו הלאומי הוא לספר שם השם "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

אך בכדי להגיע לחיבור השלם הזה בין המלכות למקדש. אנו זקוקים להיות מלאים בקדושה וחמושים בגבורה מעשית שבכוחה יהיה להופיע את עוצמתה של הקדושה בחיי המעשה. ולא תישאר קדושה אבסטרקטית, מופשטת ומנותקת מחיי המעשה. נגד החיבור הזה בין המקדש והמלכות, הקדושה והחיים המעשיים, נלחמת הרשעה בכל כוחה. לכן היא ממקדת את רשעותה במוקדי הקדושה והמלכות, בחברון וירושלים. ועלינו להתמלא בקדושה ולהתחמש בגבורה. להכרית את הרשעה ולחבר את הקדושה עם חיי מעשה בהופעה שלמה. בבניין שלם של מקדש ומלכות בית דוד במהרה בימנו בעז"ה.