יעקב בבית הלבן

הרב ישי אביעזר , י' בכסלו תשע"ו

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

הבית הלבן בחרן, מייצר מערכת יחסים מורכבת ומתוחה בין יעקב לחותנו, ומשקף במידה רבה את מערכת היחסים בין ישראל לבית הלבן בוושינגטון.

ארמי אובד אבי, משתקף בפרשה כמי שפיו ולבו אינם שווים. הוא יודע להסכים לתנאי של "אעבודך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", אך לדחות אותו בנימוק של "לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". הוא מסכים לתנאי התעסוקה שמציע יעקב, אך מהתל ומחליף את משכורתו עשרת מונים.

עבודה של עשרים שנה בכל הכוח ובמסירות נפש, נתקלת בתגובה של "לקח יעקב את כל אשר לאבינו". כלפי חוץ נראה הכל נוח ושלו, אך מתחת לפני השטח, רוחשים תרחישים של אינטרסנטיות. לא האמת מכתיבה את התגובות, כי אם צביעות, חנופה, אחד בפה ואחד בלב, חוסר אכפתיות וערמומיות מזלזלת. הפרשה פורשת את מערכת היחסים בין חתן לחותנו, ובין אב לבנותיו, ומלמדת על תאוות בצע המכתיבות מתחים בינאישיים הגובלים בשנאה, עד כדי התערבות אלוקית.

כך לא נוהגים ידידים וכך לא נוהגים בני משפחה. רמאות של הסתרה והתכחשות, חיפוי של צביעות והחלטות מאחורי הגב, מורות על חוסר אמון ודחיה של לבן לא רק כלפי חתנו, אלא גם כלפי בנותיו. עשרים שנה מנהל יעקב את נכסי לבן בנאמנות הנלמדת לדורות, מהם יחסי עובד מעביד. "הייתי ביום אכלני חורה וקרח בלילה", כדי לשמור על צאנך, "ותידד שנתי מעיניי" כדי להחזיר לך את כל הנכסים בשלמותם. רק עזרת שמים היא שפותרת את הקשיים והערמומיות של הבית הלבן.

כאז כן עתה. ישראל שומרת לבית הלבן על האינטרסים במזרח התיכון. לבן האמריקאי יודע את זה. הוא מבין בדיוק, ואולי יותר, מהי ישראל במזרח התיכון, ואיזה ממשל מייצג את האינטרסים של הבית הלבן בין כוחות איסלמיים באזור. אך מסיבות שלו ומאינטרסים עצמיים, נוח לו להתנהג בערמומיות, ולהטיל על ישראל את האחריות לנעשה באזור. כך יכול הבית הלבן להוציא הודעה ברורה, המסכימה עם סימון המוצרים וההחרמות, בטענה שהשטחים אינם שייכים למדינת ישראל.

כך מותר להחזיק בכלא שלושים שנה מרגל אמריקאי הפועל לטובת ישראל, ולשחרר אותו בתנאים מגבילים שלא לעזוב את ניו יורק, כשמעי בן גרא בשעתו. הצביעות והחיפוי תוך התנהגות של אחד בפה ואחד בלב, משרה אווירה של ידידות ושל מערכת יחסים תקינה, כשמתחת לפני השטח רוחשים תרחישים של רוע לב ומוסריות כפולה. כך לא נוהגים ידידים, וכך לא יכולה להתנהל מערכת יחסים, בין מי ששומר על אינטרסים למי שמעמיד פני ידיד בבית הלבן.

הפרשה מדגישה כמה פעמים, איך יעקב מצליח להסתדר בבית הלבן. תחילה הוא פוגש מלאכים המלווים אותו בדרכו. תוך כדי ההתנהלות בגלות, הוא מקבל הדרכה מלאכית איך וכיצד לנהוג: "ויאמר אליי מלאך האלוקים בחלום - - שא נא עיניך וראה - - כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך". ולבסוף התערבות אלוקים באזהרה ללבן: "הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע".

יעקב יודע ואנחנו יודעים. "לולי אלוהי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שילחתני". יעקב יודע שמה שהחזיק אותו בבית הלבן הוא עזרת שמים צמודה, שהדריכה אותו והצילה אותו מהתנהגות צבועה של אינטרסנטיות אנוכית. ואף אנו יודעים, שאילולא אלוהי אבינו יעקב בעזרנו, כי עתה היינו למרמס של אינטרסים אמריקאיים. אך יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו.

יעקב מהבית הלבן יוצא מחוזק. הוא לומד להכיר מקרוב את הצביעות של העמים. הוא יודע שאין לו לסמוך אלא על אבא בשמים. הוא לומד לנהוג ברמאות ולגמול למי שמרמה אותו. הוא יודע גם לגנוב את לבו כשצריך, והוא מצליח להסתדר על אף כל האירועים הבעייתיים. דווקא הניסיון הזה שמחשל אותו ומחזק אותו, הוא שנותן לו כוחות להתמודד גם עם התנגדות שמימית, של מי שבא להיאבק אתו בדרך.

רק מאבקים נגד כוחות של רשע ושקר, נותנים לו שם חדש. הוא לא קבל את השם ביציאה לגלות, כי אם רק בשובו אל הארץ, אחרי התמודדות אמיצה מול כוחות מתנגדים. כך קבלנו את כוחנו מיעקב אבינו, וכך המשכנו אלפי שנים בגלות. כך שבנו אל הארץ עם שם חדש, כדי לבנות ולהיבנות, ליצור כאן מלכות ארצית שתגלה את מלכות שמים, בתוך כל הרשע והצביעות העולמית.