לעבדה ולשמרה – על אקולוגיה ואמונה

תפיסה אקולוגית נכונה היא זו התופסת את יחס האדם לבריאה כמחויבות כלפי הבורא, ולצד שמירת הטבע הפיזי מכירה בחשיבותו של הטבע הרוחני.

הרב יוחנן בן זכאי , י"א בכסלו תשע"ו

הרב יוחנן בן זכאי
הרב יוחנן בן זכאי
צילום: עצמי

לאחרונה נשמעות יותר ויותר נבואות זעם מפי מומחים שונים, על תהפוכות הטבע המתעתדות לבוא עלינו בשנים הקרובות. לטענתם, בעידן המודרני הופר איזון בסיסי בין הסביבה לאדם, בין העולם בו אנו חיים ובין המין האנושי המשתמש בו.

זיהום האוויר ובזבוז משאבי הטבע הביאו להתחממות כדור-הארץ ולשינויים קיצוניים במזג האוויר, סופות קור בקיץ וחום קיצוני בחורף, ואם לא נתעורר להיערך בהקדם נמצא את עצמנו במצבים חמורים של קריסת מערכות ואף חורבן אזורים שלמים בעולם המיושב תוך אובדן חיי אדם.

למשבר האקולוגי שלושה פרמטרים המרכיבים את "משולש הקסמים האקולוגי" – פיצוץ אוכלוסין, חוסר משאבים, וזיהום הסביבה.

אך מהו האיזון אותו אנו מבקשים, מהי המתכונת הרצויה לשמירת המרחב? מכל מיני כיוונים נשמעות קריאות לשמור על הטבע ועל הסביבה, אלא שהדבר יכול לבוא משתי תפיסות עולם שונות ואף הפוכות:

מחויבות למעשי הבורא – להשתמש וגם לשמור

תפיסת עולם אחת קוראת לשיבה אל הטבע מפני שזה רצון הבורא, "עשה הא-להים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (כדברי קהלת החכם). על האדם, מלשון אדמה, לחזור למקורו, לחדול לבנות את העיר ואת המגדל ולהטביע את חותמו בכל מקום בלי התחשבות.

תפיסה זו מתריעה שהעולם הולך ומאבד את צורתו המקורית כפי שברא אותו הא-ל, ואתו מאבדים גם בני האדם את הקשר הטבעי לבורא. העולם המודרני, במיוחד מאז המהפכה התעשייתית (בלי לכפור בכל החיוב שבה), הרחיק את האדם מהחיים הטבעיים, ואיתם מהרבה ערכי יסוד חשובים – ועלינו לחזור לחיים בריאים ומתוקנים.

גישה זו טובה היא ביסודה, ובלבד שתכיל את האיזון הנכון. הרי ידועים דברי רבי עקיבא שמעשי בני אדם נאים יותר משל הקב"ה, הלחם נאה מן החיטה וכך האדם המהול מתוקן יותר ממי שאינו מהול. דהיינו, העולם כפי שהוא בטבעו אינו מושלם ורק על ידי מעשה האדם הוא מגיע לשלימותו.

אכן הקב"ה ברא את האדם "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". לְעָבְדָהּ היינו לתקן ולעבד, לשלוט בעולם וגם לנצל את משאביו, "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ [לשון ממשלה]", "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו". אך עם זאת לְשָׁמְרָהּ, יש לשמור על האיזון המתאים ולא להפר אותו, שימוש שקול ומדוד תוך דאגה שגן העדן לא יאבד את צביונו. "אמר הקב"ה לאדם, כל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי", והמתת בעלי-חיים אף נאסרה לגמרי על אדם הראשון כפי הנראה כדי לא לפגוע בעולם החי.

חשוב להעיר שהמחויבות של האדם לבריאה אינה רק מחויבות פיזית גשמית, כי אם גם מחויבות מוסרית וערכית. לא רק קלקול הנוף או איבוד משאבים והרס העולם הפיזי הוא חטא כלפי העולם ובוראו, כי אם גם סטייה מהטבע המוסרי והרוחני שבו נברא האדם.

אדרבה, זהו חטא חמור יותר, שכן כאשר בני האדם חטאו וקלקלו את דרכם המוסרית אף עולם הטבע התקלקל עמם. לכן היה צורך במבול, אשר הרס עד היסוד את כל החי והצומח והחזיר את העולם לנקודת הפתיחה על מנת לפתח את הטבע מחדש, תוך ביקורת על כך שלא תשוב האנושות לקלקל את דרכה המוסרית.

אין תיקון הבריאה ללא יחס לבורא

מאידך ישנה תפיסת עולם המדברת רק על הצורך לחזור לטבע לעומת הסכנות של העולם המודרני המתועש.

כלומר, המהפכה התעשייתית האדירה את פעולת האדם ושמה אותו במרכז. מטרתה הייתה להבטיח את שלום האדם ולהציל אותו מפגעי הטבע, להחליף את האדמה והשמים הקודרים ברצפת ברזל וגג בטון.

מעתה, האדם עומד ברשות עצמו, ביכולתו להתגונן מפגעי הטבע ולהתחסן מפניהם, הטבע הפך להיות כלי-שרת בידיו ואין עוד להתיירא מפניו... אלא שעם הזמן התברר שהשליטה המוחלטת בטבע והשימוש הלא-מבוקר בו, נושאים סכנה לא רק לטבע עצמו, לחי ולצומח לנוף ולאקלים, כי אם גם לאדם-השליט.

התעשייה השתלטה על הטבע אך היא הביאה בכנפיה סכנות חדשות, פגעי טבע, זיהומים ומחלות שלא היו בעבר. כך נמצא שאותה מהפכה שמטרתה היתה לשחרר את האדם מאיתני הטבע המאיימים, הפכה למסגרת אימתנית לא פחות המשעבדת אותנו ומאיימת לבלענו חיים. מתוך חשש זה מתעוררת הקריאה לחזור ולשמור על הטבע, "לְשָׁמְרָהּ".

בתפיסה זו יש ודאי גרעין חיובי, אך היא שוגה בהתכחשותה לקשר בין הבורא לנבראים, ולכך שהחובה לשמירת הטבע מהווה חלק מהמחויבות לבעל הבריאה, מחויבות המתרחבת לא רק לשמירת הטבע הפיזי של העולם אלא גם לשמירת הטבע המוסרי הערכי של העולם ושל רוח האדם.

מהו אותו "טבע מוסרי"? הוא קיים ביסודות החברה האנושית בדמות החובה הבסיסית של שבע מצוות בני נח. בהרחבה, הוא נמסר במתן תורה לעם ישראל (במעמד נשגב שהתבטא בעולם הפיזי ממש), והוא משוקע ומפורט בכל ספרי התנ"ך לפרטי פרטים רבים, מתוכם תרי"ג המצוות המחייבים את בני העם היהודי, ועוד כללי מוסר, צדק ויושר ועבודת אלקים לכל האומות. כל אלו מהווים קומה שלימה שבהעדרה יש בקריאה לשיבה אל הטבעיות טעם לפגם.

לנוכח הפרת האיזון האקולוגי בימינו, קשה שלא לחשוב על הקשר בין הריסת עולם הטבע להריסת העולם המוסרי. בדור המבול הביא הקלקול המוסרי של האנושות לחורבן הטבע הפיזי, ונראה שגם בדורנו הקלקול המוסרי והערכי, תוך פריצת מוסכמות שהיו מקובלות בעבר, הם המקור לכל הקלקולים הפיזיים.

לדוגמא, בכל הדורות היתה קיימת בחברה התופעה של "משכב זכור", אך בדרך-כלל לא באופן ממוסד בחברה אלא כחטא של היחידים וסטייה מהנורמה (כפי שמעידים גם חז"ל שבני נח אינם כותבים כתובה לזכרים). בנוגע לאנשי סדום ועמורה, שנענשו בחומרה כה רבה, מסבירים המפרשים שחטאם הגדול היה בכך שמיסדו את הקלקולים המוסריים שלהם בחוקי העיר – הרס כזה של הטבע המוסרי האנושי מוביל בהכרח לחורבן.

איננו רוצים להיות נביאי זעם, אך עלינו לפקוח את העינים. אכן, אנו מאמינים שהתיקון אפשרי, והוא מתחיל בעמידה על עקרונות המוסר שמקורם בבורא העולם. חזרה לטבע המוסרי תתרום בע"ה גם לתיקון המערכת האקולוגית העולמית.