מכתב למח"ט חברון

אלישוב הר שלום , י"ב בכסלו תשע"ו

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

הדברים שיכתבו כאן נכתבים בדם ליבי.

ולצערי זו אינה רק מטפורה, שהרי מי יודע אולי לא אספיק לראות את אור המחר בכדי לדאוג שהמכתב הזה יגיע אלייך ושדמי שלי יצטרף לנהר הדם שזורם כאן בין בתינו, מפר את הרגעים המועטים של השלווה שעליה קצת וויתרנו כשבאנו לגור כאן מתוך שליחות ואמונה גדולה.

מי שגדל כאן ושם את ליבו קרוב אל האדמה שומע את הבכי ואת הדם מפעפע, האדמה הזו שאנו עוסקים ומשתוקקים להצמיח בה חיים ולתקוע יתדות של חוסן וגאווה לאומית, של ציבור וחברה שלמה שמבקשים לראות את ילדיהם גדלים ומכים שורשים ולא עוד ועוד טליתות שעוטפות גופות, ובורות מתמלאים בשכול ואבל, ותמיד מגיחה התקווה שהנה זה/זו האחרונים, האחרונים בדרך חזרה לשפיות בדרך חזרה לחיים כפי שחיים צריכים להיות.

אני יושב וכותב בזמן שתמונתה של הדר בוכריס הי"ד מול עיניי והיא ברור לי שהיא עולם מלא, לנו כעם, לנו כתושבי יהודה ושומרון, להוריה , חברותיה, מחנכיה , לשכניה.

והיא רק מהשעות האחרונות (יום ראשון) כי לפני שלשה ימים זה היה יעקב דון הי"ד ולפני שבוע היו אלה בני משפחת ליטמן הי"ד ולפני זה אשר חסנו הי"ד והרשימה ארוכה מידי, מדממת מידי, עולמות שלמים , משפחות, בתים.

אתה מבין?!?!?!

אלה אינם רק אירועי פח"ע שיצאו משליטה ויש לנסות למגר אותם בכל הכוח תוך שמירה על "מרקם החיים" בין ערבים ליהודים שאתה מרבה לדבר עליו, זו אינה אי עמידה במשימה, אלה חיים שנגדעים ודמם נספג, הוא לא נעלם, הוא לא מתנקה, הוא נספג!!

אני משתדל שדבריי אליך לא יהיו מלאים ברגש בכדי שלא תוכל לומר לעצמך ולהקל ראש בכך שכתבתי את הדברים מתוך זעם האבל ואכן אני מתקשה שלא לעשות כן אך דבריי אינם רק רגש אלא אמירה איתנה וברורה:

אנחנו כאן כדי להשאר!! אנו ובנינו ובני בנינו עד עולם.

ונעשה זאת בגאווה ובראש מורם ולא מאחורי ממוגנים, גדרות ובטונדות. לא ניתן ששיגרת חיינו תהפוך למין נס אחד גדול בו מה שאמור להיות מובן מאליו הופך להיות הכי לא, לא נגדל דור של הורים צעירים הנושאים נשק על ברכיהם בדרכם למכולת מחפשים תשובות לילדם התמים שלא מסיר את עיניו מן המראה המשונה והמעוות הזה, לא נהיה מבקרי קבע בבתי עלמין, לא נחיה בפחד, לא נכיל טרור!!

אתה מבקש שקט וסדר בעוד אנו בדם אוהבינו מבקשים חיים!!!

קל יהיה לסתום לי את הפה ולומר, שאני צעיר, לא מודע לתמונה הכוללת, למורכבות ולהשלכות הדברים, מה שרואים מכאן לא רואים משם וכו', ואולי זה בדיוק הבעיה שלא רואים!! , אני אומנם לא עברתי הכשרות פיקוד ומטה כמוך אך ברור לי ולכל מי שגדל כאן שבמצב הרוח הנוכחי של הערבים כל עוד הצירים יישארו פתוחים , דע לך שנמשיך לספור נפגעים על בסיס יום יומי. הדיבורים על מרקם חיים משותף הם משחק מסוכן ולא אחראי בחיי אדם!!

ואוסיף עוד דבר בעניין החלום הזה על דו קיום שהוא כפצצה מתקתקת והרסנית היכן היא ההכלה והרגישות אותה אתה מבקש לגלות כלפי שני הצדדים?

כאשר אשר חסנו אב משפחה נרמס הלוך ושוב בידי משאית תוך גיבוי מלא של הסביבה באותו זמן? ואיך קורה שלא עוברות דקות ספורות ומשאיות ממשיכות לנסוע באותו מקום באין מפריע? כמה אפשר להכיל בשם אותה שגרת חיים חלומית אותה אתה מתעקש לראות בזמן שהמציאות מקיאה טרור ודמים?!

ובסופו של יום אמוני ומבטחי הם בקדוש ברוך הוא בלבד, אתה הוא שליח מצווה חשוב לסייע לו ואם אינך עושה זאת, אתה מועל בתפקידך והרבה יותר מכך, דמנו בראשך והמחיר לא עלול להיות כבד, הוא כבר יותר מידי כבד!!

ושמא יש מקום להתנצלות מאחר ואולי אתה לא הכתובת, בורג במערכת מבולבלת, ואם כך הם פני הדברים ואתה מסכים שזו הפקרות מוחלטת רק ידיך כבולות והלחץ "מגבוה" דוחק אותך לפינה אז אנא נקה את שמך ואת מצפונך ותניח את המפתחות על השולחן!!

אך אם אתה נושא באחריות היא הינה אחריות מלאה.

אני זועק לך שהמציאות מדרדרת אל תהום.

ואם אינך יכול לה אנא קום ולך, ופנה את מקומך.

חיינו אינם הפקר והימצאותנו כאן אינה בחסד אלא בדין.

החותם בכאב ואכזבה

אלישוב הר שלום

תושב הר חברון