יעקב אבינו - מחבר החלומות

שמואל בן חמו , י"ב בכסלו תשע"ו

שמואל בן חמו
שמואל בן חמו
עצמי

בפרשת ויצא, יעקב אבינו הולך לכיוון חרן ויוצא מארץ ישראל. הקב"ה סיבב את הכל כדי שיעקב אבינו יעלה להר המוריה וישכב שם.

רש"י מפרש שכאשר איש צדיק עוזב מקום, חסרונו מורגש ומשאיר רושם. כמו שכתוב: "...אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה..." (רש"י, בראשית כח,י).

מדוע התורה אינה משתמשת באותה לשון- ויצא יעקב מבאר שבע הרומזת לחיסרון של הצדיק עם אברהם אבינו או יצחק אבינו?
מדוע הקב"ה אילץ את יעקב אבינו לבא להר המוריה וללון שם? מה הרמזים המסתתרים בפעולות הרבות שיעקב אבינו עושה בהר הבית?

ננסה ליישב את השאלות האלה באותה הדרך.

נקדים ונזכיר את דברי התלמוד, הקורא לבית המקדש על שם יעקב אבינו. כמו שכתוב: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" ( פסחים פח, ע/א).

יוצא מכאן שיעקב אבינו הרגיש קרבה מיוחדת למקום המקדש ולבית המקדש עצמו. נראה לומר שהוא המשיך את מסורת האמהות- שרה ורבקה שהקימו מעין משכן באוהלם. הניסים שהתרחשו באוהל שרה אמנו מזכירים את המשכן: ברכה בעיסה כנגד לחם הפנים, הענן כנגד השכינה שמעל המשכן והנרות כנגד מנורת הזהב. (ראה בהרחבה מאמר של תשס"ז על פרשת חיי שרה). יעקב אבינו מתואר כ-איש תם יושב אוהלים. (בראשית כה,כז). הכוונה שהוא יושב באוהל של מטה וגם באוהל של מעלה.

רבנו בחיי מפרש את השימוש בלשון רבים בפסוק- "יושב אוהלים", כי הוא יושב באוהל של מעלה ובאוהל של מטה. כמו שכתוב: "ועל דרך הקבלה ישב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכיסא בכבוד.." (בראשית ר' בחיי כה,כז).

נראה לומר שהוא היה חי בקדושה ובטהרה כה גבוהה שהוא הפך את ביתו לבית מקדש ממש. מהותו של יעקב אבינו מתאפיינת בחיבור בין השמים ובין הארץ. וזאת בדיוק התכונה של בית המקדש והר הבית המהווים בית ה' ומקום של שכינה בעולם הזה.

עכשיו ניתן להבין מדוע יעקב אבינו היה צריך לבא להר המוריה ולישון שם. הרי זה לא מכובד לישון במקום של שכינה! יעקב אבינו כינה את הר המוריה בית ה'. כאשר יש קרבה בין אנשים אז ישנים אצלם. נראה לומר שכך היה עם יעקב אבינו כביכול.

וכך כתוב בתלמוד: "אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש" (חולין צא ע/ב). בנוסף לכך, בזמן השינה הנשמה עולה למרומים כדי לצבור כוחות רוחניים חדשים.

כל הפעולות שעשה יעקב אבינו עשה אותם כדי להורות לנו איך להתייחס למקום המקדש. עלינו להפוך את הר הבית לאכסניה ולעלות אליו לעיתים קרובות. גישה זאת נוגדת את האנשים הקוראים להתרחק מהר הבית מפאת קדושתו.

עם ישראל אינו בורח מהקדושה, להפך הוא מתקרב ונצמד אליה.

גם בחלומו, יעקב אבינו מייצר את החיבור בעזרת סולם בין השמים ובין הארץ. כמו שכתוב: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה (בראשית כח,יב). בהמשך יעקב אוסף אבנים כדי לשכב עליהם ולבסוף הם מתחברות ליחידה אחת. כמו שכתוב בתלמוד: "ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד" (חולין צא ע/ב).

נס של האבנים בא לרמוז על חשיבות אחדות עם ישראל בנושאים הקשורים לבית המקדש. אין מקום לפילוג ומחלוקת במקום של השכנת השכינה.

מעשי יעקב אבינו מכוונים לעתיד כדי להקל עלינו. יעקב אבינו מכין את בית המקדש העתידי במעשים ומחבר את השמים לארץ. לכן כאשר הוא עוזב את באר שבע, מרגישים את העדרותו. לעומת זאת כאשר הוא מגיע לחרן, שם מרגישים את קדושתו וזה רמוז על ידי הסיפור של הבאר והרועים.

המדרש רבה משווה את הבאר לציון כך שיעקב אבינו לקח איתו את השכינה לחו"ל. כמו שכתוב: " ד"א והנה באר בשדה זו ציון והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים כי מן הבאר ההיא ישקו שמשם היו שואבים רוח הקודש והאבן גדולה זו שמחת בית השואבה" (מדרש רבה ע,ח). בע"ה נרחיב את הנושא הזה בפעם אחרת.

יעקב אבינו הינו דוגמא אמיתית של אדם העושה הכל למען חיבור העליונים עם התחתונים במקום המקדש בהר המוריה.
בע"ה נלך בעקבותיו ונתאחד כדי לבנות יחד את בית המקדש השלישי בב"א.