מלחמת הר הבית
מלחמת הר הבית

בערב ראש השנה תשס"א פרצה האינתיפאדה השניה.

את השם "אינתיפאדה שניה" נתנו הפוליטיקאים ואנשי התקשורת. המתנחלים קראו לה "מלחמת אוסלו", על שם השימוש בנשק שחולק לערבים בהסכמי אוסלו – נשק שהפונה כלפי יהודים באינתיפאדה זו. הערבים עצמם קראו למלחמת דמים זו "אינתיפאדת אל אקצה".

מהומות הדמים החלו, אחרי שזמן קצר קודם לכן, הגיעו השיחות בין אהוד ברק ליאסר ערפאת למבוי סתום, בעקבות חוסר הסכמה בעניין השליטה בהר הבית. (מעניין, שקודם שנושא הר הבית עלה על שלחן הדיונים, לא נפתחה אינתיפאדה סביב העניין. רק כאשר החל המשא ומתן על ויתורים בהר הבית, התפרצה התפרצות אלימה סביב נושא זה). הגפרור שהכריע את הכף, היה עלייתו של אריאל שרון להר הבית, יום קודם תחילת אותה אינתיפאדה.

במהומות דמים אלו שנמשכו כשלוש שנים, הערבים רצחו יהודים בכל דרך שהיתה להם. סכינאות, ירי בנשק שחולק להם בהסכמי אוסלו, שיגור פצמ"רים וטילים שפיתחו וייבאו לשטח שהועמד תחת שליטתם במסגרת אותם הסכמים, מטעני חבלה ועוד.

ממשלת ישראל ניסתה להרגיע את המצב, תוך התמקדות בסיבה שגרמה לו. הר הבית נסגר לביקורי יהודים, החל מראש השנה תשס"א-יום תחילת מעשי הרצח, כאשר המחשבה שעמדה בבסיס סגירת ההר ליהודים, שמכיון שזו היתה סיבת האינתיפאדה, הרי שריצוי הערבים בנקודה זו, יביא לרגיעה בשטח.

אך המציאות היתה בדיוק הפוכה. ככל שנמנעה כניסת יהודים להר הבית, המשיכו הפיגועים ביתר שאת. אוטובוסים התפוצצו ברחובות עיר, עשרות הרוגים ע"י מחבלים מתאבדים, פיצוצים במסעדות, בקניונים ובדרכים, עד שמניין ההרוגים היהודים באינתיפאדה זו הגיע ללמעלה מאלף!

בסופו של דבר, כעבור כשלוש שנים, לקראת סוף שנת תשס"ג, נפתח הר הבית מחדש לעליית יהודים. הפלא ופלא, באותה תקופה הסתיימה גם האינתיפאדה הנושאת שם זה.

קשה להצביע על קשר צבאי ישיר בין פתיחת הר הבית לסיום האינתיפאדה. ללא ספק, תרם לכך גם מבצע "חומת מגן". אך ודאי שאפשר ללמוד מכך, שריצוי הערבים ע"י סגירת הר הבית ליהודים, לא רק שאינו מרגיע את השטח, אלא אדרבא, הם הדלק המבעיר את האינתיפאדה, כך שברגע שהר הבית נפתח ליהודים מחדש, הרי שלנלקח מהאינתיפאדה חומר הבעירה.

בשבועות האחרונים אנו עדים לאינתיפאדה נוספת. גם את זו הערבים מקשרים להר הבית, ורבים בתוכנו סוברים, שהעולים הרבים להר, עוררו את חמתם של הערבים, ועל כן שוב הם אחזו בדרכם מיני קדם, ונטלו את החרב בידם.

ממשלת ישראל מנסה להלך בין הטיפות, ולחפש דרך שתיתן לערבים הישג בהר הבית, למען הרגעת השטח. נתניהו הבטיח להם מצלמות, התחייב למנוע מהיהודים העולים להר הבית מלהתפלל במקום או לומר פרק תהילים, וכעת אנו שומעים על צמצום מספר המבקרים היהודים, כך שאם יגיעו יותר מהמכסה שהמשטרה הקציבה לאותו יום, רבים ישארו בחוץ.

האם זה מה שימנע את הרצח הבא?

אולי להפך!

הנסיון מוכיח, שהוויתורים בהר הבית, רק מעודדים את הערבים לפגוע בנו יותר. ועל מנת להציל חיי יהודים, צריך לחזק את האחיזה היהודית בהר הבית כמה שיותר.