תודה לאיחוד האירופי

מאיר גרוס , י"ז בכסלו תשע"ו

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

תודה גדולה, אפילו. ואין פה שמץ של ציניות. רק רצינות. כי הצעד הזה של החרמת תוצרת ישראלית יביא בהכרח לתגובה נכונה ומתבקשת. תגובה שתביא בלית ברירה לפתרון נכון על ידי תשובה ישראלית מסוג שונה מהבכיינות שאנו מפגינים. בשדה ההסברה, כמובן.

תוצרת ישראלית כתבתי. וזו אינה טעות. מסיבה כפולה. האחת היא שמבחינתנו מדובר בשטח ישראלי. לכל דבר. הלכתי, היסטורי ומשפטי על פי החוק הבין לאומי. והסיבה השנייה היא שכל מי שחי באשליה שזה רק חרם על ההתנחלויות – ומי ששמע על החרמת אזורים אחרים בעולם, שיקום- יתבונן סביבו. אקדמיות וארגוני סטודנטים. ארגוני עובדים שהוציאו השקעות מישראל. אמנים. איום במעצר אנשי צבא. זה אינו סימון. אלו פטישים על ראשינו.

אז, מה השמחה הזו, שלי?

שורש הבעיה איננו הטרור. הוא בעיקרו תוצאה. (כן, גם הטרור העולמי, שאינו ערבי, נגדנו) בעיית היסוד היא הנרטיב שהערבים הצליחו להחדיר לתודעה העולמית, בעזרתם של שמאלני ישראל, שעיקרו הוא שהייתה פה מדינה פלשטינאית ופלשו אליה יהודי אירופה. ובסיוע הבדיה של השואה, השתלטו עליה וגרשו ממנה את הפליטים המסכנים. והעובדה שבעצם הלכה ונבנתה פה מדינה עוד בטרם שואה, הושכחה בסערת התעמולה.

ועל פי התעמולה הזאת, את העוול הזה צריך לתקן. ובשמו מותר לעשות הכל (הכל ממש!!!) כדי להחזיר עטרה ליושנה. ואנחנו, בגדול, שתקנו. וכך ויתרנו על הצדק שהוא בצד שלנו, ועברנו לוויכוח על הטרור. ועל בניית בתים או הריסתם. תוך החמצת הזירה האמתית.

אין אנו זקוקים למשרד הסברה. אנו צריכים נואשות משרד להיסטוריה. יש רק אמת אחת ולא שתיים. ואין נרטיב יהודי למול נרטיב ערבי. יש מה שבאמת קרה, היסטורית, ויש מולו דמיון ערבי מומצא. ו- "אין צד שני"!

יש דברים פשוטים שכל אחד יכול לעשות ולתרום לניצחון הצדק. להחזיר את האמת לשיח הציבורי. שילדינו יידעו אותה. שידידנו יכירו אותה, ושהרוב הדומם ישמע אותה.

בכל נאום, מפגש, ויכוח, הפגנה להתחיל מהמשפט הראשוני: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לעם היהודי.

אנו העם העתיק בעולם. וזה כולל את ארץ ישראל כולה.

נכון שגרשו אותנו מהארץ. אבל זה אינו מפחית מהזכויות שלנו. הלגיטימיות. זכות השיבה.

נא לזכור, שעל אף כל הרציחות והגירושים, מעולם לא נטשנו את ארץ אבותינו. וכאן צריך לתקן שגיאה משמעותית. בפועל, לא היו אלפיים שנות גלות – וסליחה מהאבות המייסדים- תמיד היו יהודים בארץ. אכן, לא הייתה עצמאות מדינית מאז החורבן. אבל היה ישוב יהודי גדול בגליל וביהודה עד המאה השמינית. וגלי עולים גדולים התחילו כבר ב-1700.

הערבים? אה, כן. הם הגיעו לארץ ישראל רק לפני פחות מ- 1400 שנה. אנחנו היינו פה כבר 1800 שנה לפניהם. שרידים עתיקים יהודיים מתגלים בכל מכת מעדר. אפילו הערבים שימרו את השמות היהודיים. ו"קובור בני ישראל" מזהים את קברי אבותינו, בפיהם.

אגב, חברים. אתם עצמכם צעקתם עלינו לאורך שנים: לכו לארץ ישראל, עלו לפלשתינה. אז, מה קרה? פתאום: צאו מפלשתינה?

שימו לב. אין יהודים בארצות ערב. היו, כמובן. אך הם נרצחו, הוכו, הושפלו, נגזלו, וגורשו. לא במצרים, לא בסוריה, בלבנון, בירדן, בסעודיה.

במדינת היהודים יש ערבים, יש מוסלמים, יש נוצרים, יש בהאים, יש דרוזים, יש בדואים.

מעניין שבישובים הערביים בישראל אין יהודים. אלו שניסו להיות שם קיבלו הסבר משכנע שאין להם מה לחפש שם. השכנוע הואר באור להבות, כמובן. – בפקיעין, למשל.

העולם, באמצעות חבר הלאומים, החליט שארץ ישראל כולה תהיה בית לאומי לעם היהודי.

בלפור, שר החוץ הבריטי, הכריז על ארץ ישראל כולה כבית לאומי ליהודים.

המנדט הבריטי היה מנדט שייעודו מימוש הבית הלאומי היהודי. והם בגדו בפיקדון ובמטרתו. קרעו ממנו חלקם ושלמו לערבים באדמה שלנו.

ועדות שונות של האו"ם, החליטו על צמצום הבית הלאומי העתידי, מתוך בגידה בהסכמות, בהבטחות ובהחלטות חבר העמים.

חשוב לזכור את הפלישה של ארצות ערב, חברות האו"ם, במטרה להשמיד את המדינה שהאו"ם הקים. ואיך כל העולם עמד מנגד. והטיל אמברגו נשק. כך שהמדינה המותקפת נותרה לבדה, כפשוטו.

האם מותר לצפות שזהבה גלאון תזכיר זאת בנאומיה? האם ראש האופוזיציה מוכן לומר את האמיתות הללו? כי לא צריך להיות קושי להתאחד סביב האמת.

ואם התעמולה טוענת שחזרה על שקר הרבה פעמים הופכת אותו לאמת, נתאר לעצמנו מה יקרה אם נחזור על האמת עצמה, שוב ושוב.