חכמים מאדום

הרב אורי שרקי , י"ז בכסלו תשע"ו

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

לימדונו רבותינו (איכה רבה ב, יג) על פסוק מהפטרת פרשתנו: אם יאמר לך אדם: 'יש חכמה בגוים', תאמן. הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו", 'יש תורה בגוים', אל תאמן, דכתיב: "מלכהּ ושריה בגוים אין תורה" (איכה ב, ט).

דווקא במקום שבו מציין הנביא את אובדן חכמתה של אדום, משם למדנו על קיומה. נראה שיש קשר מהותי בין אופייה של חכמת אדום לבין אובדנה. חכמת אדום, ובמובן הרחב חכמתה של התרבות המערבית כולה, מהווה תחרות עם חכמת ישראל, ששורשה בחוש הביקורתי המהווה את יסוד המדע ומביא לאדם הישגים כבירים, אך יחד עם זאת אין בידו לספק דבר ודאי בדבר מהותם הפנימית של החיים. לעולם היא תישאר חיצונית לתופעות מבלי לחדור אל עומקן.

היטיב לבאר זאת רבי אברהם ביבאגו, מאחרוני חכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, בספרו 'דרך אמונה' (עמ' 150-151 בהוצאת מוסד ביאליק). מול חכמתם של ישראל ששורשה בנבואה, עומדות מתחרות: חכמות מצרים, בבל ואדום. הבירור לעומתן נעשה בגלות ישראל ביניהן.

חכמת מצרים בנויה על פיתוח עולם החושים-הכישוף, וחכמת בבל על הדמיון. זמן לא רב יחסית נדרש כדי לערוך את הבירור: 210 שנים במצרים עד שבא משה, הפותח את סדרת המכות במה שחרטומי מצרים גם יודעים לעשות, עד שמתגלה קוצר יכולתם, ו-70 שנות גלות בבל בה נערך הבירור על ידי דניאל, הפותר את חלומות מלך בבל שלא ידעו חכמי בבל לפותרם.

לעומת שתי גלויות אלה, התארכה מאוד גלות אדום (היום אנו יודעים שהיא ארכה 1880 שנה). זאת משום שהמתחרה הרוחני הינו דק מאוד והוא 'החוש התבוני'. כינוי זה של רבי אברהם ביבאגו לפילוסופיה נושא תוכן כפול: מחד גיסא חוש ומאידך גיסא תבונה.

מדובר אם כן במקצוע הטוען לתבונה, לידיעה אובייקטיבית של המציאות, שבאמת אינה אלא חוש, כלומר ידיעה סובייקטיבית שמוצאה בחושים. מאז שהודתה הפילוסופיה בחולשתה זאת בימי קנט, פונתה הדרך להתחדשות התרבות הנבואית על ידי שיבת ציון, והגלות הפכה למיותרת. מאז, החלו הקריאות לשוב לציון.

ישועתה של חכמת אדום תהיה על ידי אימוץ חלקיה הטובים ודחיית חלקיה המקולקלים על ידי אנשי הקודש בבני יעקב: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א, כא). אחת המשימות הנכבדות של הגאולה היא עבודת השיפוט והבירור של ערכיו של עשו, ובמובן רחב יותר, של העולם כולו.

מתוך עלון "שבת בשבתו"