לא הכל משפט
לא הכל משפט

באוצר ההומור היהודי שמור סיפור על ראש ישיבה שזימן אליו בדחיפות אחד מתלמידי הישיבה המובחרים, נזף בו בגערות שקולן הגיע למרחוק והורה לו להסתלק מיד מהישיבה. "אומרים עליך שאתה מתרועע עם כל הנערות ברחוב הראשי של העיר", גער בו. "אבל רבי, זה ממש לא נכון", ניסה הלה להתגונן. "אתה רוצה שזה גם יהיה נכון? מספיק שאומרים עליך!"

קול השמועות על מעשיהם של חלק מנבחרי הציבור שלנו יוצא למרחוק, ולאו דווקא לטובה. אכן, מדובר ב"קומץ". רוב נבחרי הציבור הם אנשים ישרי דרך, נקיי כפיים וברי לבב, אבל המיעוט מוציא שם רע לרוב. במדינות מתוקנות יודעים שלא הכל משפט. להתנהגות האתית ולנורמות המוסריות יש בהן לעיתים הרבה יותר עוצמה מאשר לחוק הפלילי.

"שלטון ראוי אמור לנהג דרכיו, בין השאר, בהישמעו לכלל המורה אותנו: לא ייעשה כן במקומנו", כתב השופט מישאל חשין, "מושג זה שאוב מתחום תרבות השלטון, לא מתחום המשפט. פירושו הוא, כי יש מעשים ששלטון לא יעשה באשר מעשים הם אשר לא ייעשו. כך מכתיבות נורמות ההתנהגות הראויה בחברה, והעושה מעשה מאותם מעשים - מעשה אשר לא ייעשה - יגוּנֶה". 

כל מערכת משפט אינה יכולה תמיד ליתן מענה הולם בהתמודדות עם כתמי הקלון השמנוניים שדבקו בבגדיו של איש ציבור. כך, לדוגמה, לא ניתן כיום להדיח חברי כנסת מכהנים מכהונתם, זולת אם הורשעו בהליך פלילי שבו הורשעו בעבירת קלון. 

נתאר לעצמנו איש ציבור (במדינה דמיונית, לא חס ושלום אצלנו) שקודם בחירתו לכנסת סחר בסמים באמסטרדם, ניהל בית בושת בברלין, או הטריד מינית נשים שמפחדות או שאינן רוצות להתלונן נגדו. גם כאשר קלון עברו ייוודע ברבים רק לאחר הבחירות, ולא לפניהן (וממילא נמנעה מציבור בוחריו האפשרות להביע עמדה באשר למעשיו), הוא עשוי להישאר בכנסת כ"מסמר בלי ראש" במשך כל ארבע שנות הקדנציה, תוך שהוא ממיט בושה וקלון על חבריה. במקרים לא מעטים גם לא יהיה ניתן להרשיעו לפי הדין הפלילי, שהרי באותה מדינה שבה פעל, המעשה שעשה אינו נחשב לעבירה. 

המצב חמור יותר לנוכח העובדה שטחנות הצדק טוחנות לאט, לאט מאוד. עד שמסתיים ההליך הפלילי בפסק דין חלוט, שאין אחריו עוד ערעור, עוברות לעיתים שנים ארוכות. גם הצורך, הראוי כשלעצמו, בהוכחה "שלמעלה מכל ספק סביר" כדי להרשיע אדם בפלילים מציב רף גבוה מאוד לרשויות התביעה. 

אכן, העובדה שאיש ציבור "לא עבר עבירה פלילית" אינה אומרת שהוא ראוי לכהונתו. הוא אולי כשיר, אך בוודאי אינו ראוי. 

לפי הצעה שניסחתי באחרונה, תוכל הכנסת לכונן מסלול הדחה ציבורי של חברי כנסת. מסלול זה יאפשר, במקרי קיצון של אנשים הנושאים על גבם כתם מוסרי כבד, לכנסת להדיח משורותיה ח"כים כאלה. ועדת האתיקה, ברוב של לפחות 75% מחבריה, תוכל להמליץ למליאת הכנסת על הדחתו. על מנת למנוע "ניסיונות חיסול פוליטיים", מהלך זה ידרוש רוב של לפחות 100 ח"כים, ולאחר מכן תצטרך ההחלטה - בדומה להחלטת ועדת הבחירות המרכזית על פסילת מועמד או רשימה - לקבל גם את אישור ביהמ"ש העליון.

רוב כה גדול של ח"כים, בצירוף אישור ההחלטה בידי ביהמ"ש העליון, יבטיחו שפעולת ההדחה אכן הופעלה רק במקרים קיצוניים בלבד, הראויים לכך, וייתנו בידי הכנסת אמצעי הרתעה שאפשר וייתר את הצורך בשימוש בחוק.