פרובינציאלים בכשרות מהדרין

מותר לנו להתגאות על הערכים שאנו מאמינים בהם ועל השליחות הלאומית שאנו ממלאים, אך אסור להתבלבל.

נבו כץ , כ"ח בכסלו תשע"ו

נבו כץ
נבו כץ
צילום: עצמי

השיחה המדוברת בציבור הדתי-לאומי השבוע נסובה סביב מינוי ראש המוסד החדש (שולח ברכות והצלחה) המשלים את ה'שילוש הקדוש' – מפכ"ל המשטרה וראש השב"כ. אני רוצה להזכיר שעד לא מזמן כיהן גם סגן הרמטכ"ל חובש כיפה.

זה מזכיר לי את ההתפארות העצמית, שיש נשיאה לבית המשפט העליון, נגידה לבנק ישראל וממלאת מקום לנשיא המדינה, וגם כמה מנכ"ליות של בנקים. אמירות כאלה הכי פוגעות במאמץ לשוויון בחברה הישראלית.

אני מבין את ההתלהבות וההתרגשות, אבל עם יד על הלב, זה לא נשמע לכם קצת (הרבה) פרובינציאלי? רבים מהטופחים על שכם עצמם ועל שכם השכן בקרב הציבור הדתי-לאומי הם הראשונים לדבר בעד האוניברסליות ולכעוס על תיוג ועל אמירות המשויכות לציבור כזה או אחר. ואולם פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בפרץ שמחה הילדותי הזה כל אימת שאדם שכיפה סרוגה לראשו מצליח לשבור את תקרת הזכוכית. אולי די כבר?!

רובנו מבוגרים אף מכדי להיות בחבריא ג. אך לא מדובר בבני עקיבא או בישיבה תיכונית; מדובר בחברה הישראלית, ולכל אחד מאתנו חלק בה, ללא תג זיהוי או קבוצת ייחוס. מותר לנו להתגאות על הערכים שאנו מאמינים בהם ועל השליחות הלאומית שאנו ממלאים, אך אסור להתבלבל – ההצלחה של כל אחד מאתנו נעוצה בעצמו, באישיותו, בכישוריו ובהתנהלותו.

זה הזמן להתבגר ולהפסיק להיות ילדותיים ופרובינציאלים, ולהאמין שהאנשים המצטיינים שהגיעו לתפקידים רמים ורבי אחריות מונו כי הם ראויים לכך בשל כישרונותיהם, אישיותם ומי שהם, ולא בגלל הכיפה על הראש.

ועוד סקופ קטן שתשמעו ממני לפני כולם. נראה שבעשור הקרוב יתמנה לרמטכ"ל אדם חובש כיפה, וגם שיבוא היום, והוא אינו רחוק, שיתמנה חובש כיפה לנשיא בית המשפט העליון וכן לנשיא המדינה. כבר דובר רבות על שלשכת ראש הממשלה נתניהו מלאה בדתיים עד כדי כך שאפשר להתפלל שם במניין. אך ההתלהבות וההתפארות, מעבר לפרובינציאליות, מעידה במובן העמוק יותר על חוסר ביטחון – וגרוע מכך – על תחושה של אורח לרגע שמחפש את האישור של בעל הבית.