מאבק בין קואליציות

אחרי שהתגלה שהמפגע בסן ברנרדינו הקצין את עמדותיו האסלאמיות בסעודיה, קטנים הסיכויים שארה"ב תיחלץ לסייע לסעודיה במאבקה נגד רוסיה

ד"ר מרדכי קידר , כ"ט בכסלו תשע"ו

(צילום: דניאל רצבי)

במדעי המדינה מוכר המונח קואליציה, המבטא צורת התגבשות של גופים עצמאיים (דוגמה: מדינות, מפלגות) המשתפים פעולה על עניין מסוים במשך תקופה מסוימת, כגון ממשלה או מלחמה.

הפרט החשוב בקואליציה הוא שהגופים המרכיבים אותה נשארים שונים, נפרדים ועצמאיים, ומהות הקואליציה היא שיתוף הפעולה ביניהם על בסיס אינטרס משותף או תפיסת עולם דומה, כל עוד האינטרס ותפיסת העולם משותפים.

בקואליציה יש דרגות שונות של לכידות. מצד אחד יש קואליציה מלוכדת ומגובשת, ומנגד יש קואליציה רופפת ושברירית. יש גם דרגות שונות של לכידות בתוך קואליציה: יש קואליציה שההתחברות בין חלק מרכיביה חזקה יותר מאשר בין גופים אחרים, ויש קואליציות שבזמן אחד חלקים ממנה מלוכדים יותר מחלקים אחרים. יש גם קואליציות הכוללות גופים מנוגדים ואף עוינים זה לזה, המחליטים להניח הצידה באופן זמני את העויינות ביניהם ולשתף פעולה על עניין חשוב לכולם.

בדרך כלל לכל קואליציה יש גוף מוביל אחד, מרכזי, היוצר הסכמים דו צדדיים עם כל אחד ממרכיבי הקואליציה, תוך שהוא מנסה לדחוק לשוליים את חילוקי הדעות, הסכסוכים והאינטרסים המנוגדים בין חברי הקואליציה כדי ליצור לעצמו קואליציה רחבה ומלוכדת ככל שניתן. לכן יש קואליציות שבהן חלק מהצדדים ממשיכים להתקוטט זה עם זה למרות היותם חברים בקואליציה אחת.

העולם הערבי הוא מעבדת ניסיונות שבה נערכים ניסיונות בכל סוגי הקואליציות, על חשבון האנשים הפשוטים, המשמשים כקרבנות של הניסיונות הללו. בקואליציות המזרח תיכוניות יש שותפים מקומיים, פריפריאליים וחיצוניים. מקומיים הם המדינות והארגונים הקיימים ופועלים באזור, הפריפריאליים הם הישויות הלא ערביות הקיימות במזרח התיכון – תורכיה, איראן וישראל, ואילו השותפים החיצוניים הם ארה"ב, רוסיה (בעבר ברית המועצות), אירופה – היום כאיחוד, בעבר כמדינות דוגמת בריטניה וצרפת.

כיום המזרח התיכון הוא זירת מאבק בין שתי קואליציות הכוללות את כל סוגי השותפים, המקומיים, הפריפריאליים והחיצוניים. קואליציה אחת, סונית, מונהגת באופן נסתר על ידי סעודיה, שבראייתה היא המדינה המובילה את האסלאם הסוני. חברים בקואליציה הסעודית ברמה שונה של לכידות הם תורכיה, קטר, איחוד האמירויות, כווית, ירדן ומדינת האסלאם, שיש לה "מושבות" בניגריה (בוקו חראם), בסיני, בלוב ובתוניסיה. ירדן ומדינת האסלאם מתקוטטות ביניהן, על רקע הטייס הירדני שהוצא להורג בשריפה על ידי מדינת האסלאם והאיומים של מדינת האסלאם להשתלט על ירדן, אבל הסכסוך בין ירדן ומדינת האסלאם אינו פעיל בתקופה הנוכחית.

מנגד קיימת קואליציה בראשות רוסיה, שחברי הכבוד שלה הם משטר אסד, איראן, עיראק (השיעית) וחיזבאללה, שהאג'נדה המשותפת שלה היא הלחימה נגד הקואליציה הסונית. רוסיה אינה פועלת ממניעים שיעיים (ספק רב אם האיש ברחוב במוסקווה יודע על הסכסוך בין הסונה והשיעה) אלא מתוך אינטרס אסטרטגי רוסי הרואה במשטר אסד משענת מקומית, מושבה, על חופי הים התיכון שניתן לבסס עליה מדיניות מזרח תיכונית הזקוקה לטריטוריה שתסור למשמעתה של רוסיה, וכוללת נמלי ים.

לרוסיה התחברו גופים – מדינות: איראן ועיראק, וארגונים: חיזבאללה הלבנוני, אלחשד אלשעבי העיראקי – שהאג'נדה שלהם היא שיעית, והם רואים ברוסיה את הכוח החזק, הנחוש, זה שאין לו מגבלות מוסריות ופוליטיות להפעיל את כוחו האימתני כדי להשיג את מטרותיו. האייתוללות באיראן ונצראללה בלבנון אינם שותפים לחלום המגלומני הגלובאלי של פוטין, כי יש להם חלום מקביל, בעל תוכן איראני-אסלאמי-שיעי, אבל בתקופה הנוכחית הם מעדיפים לרכוב על גב הדוב הרוסי כי הוא – בגלל האינטרס שלו – עושה עבורם את העבודה המלוכלכת נגד הקואליציה הסונית של סעודיה ומדינת האסלאם.

המצב הטבעי שהיכרנו בעבר, במשך כמה עשורים, הוא שהמערב, האמור להיות מונהג על ידי ארה"ב, נמצא בצד אחד עם סעודיה והאמירויות שסיפקו למערב את צרכי האנרגיה שלו בנאמנות רבה. מאז שנות החמישים של המאה הקודמת הייתה ארה"ב הכוח שהרתיע – באמצעות נאט"ו – את ברית המועצות מלהשתלט על מדינות המפרץ, כולל איראן של השאה. התמונה התחדדה אחרי שברית המועצות ספחה אלה את סוריה ועיראק תחת שלטון הבעת' הסוציאליסטי, את לוב, דרום תימן וארגונים נוסח אש"ף, החזית העממית והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין.

כיום המערב הסתלק או ברח מהמאבק על המזרח התיכון, ואיננו שותף בשום קואליציה. נאט"ו, אחרי הכישלון שלו בלוב, וארה"ב אחרי התבוסות שנחלה בעיראק ובאפגניסטן, החליטו לא להיכנס לאנדרלמוסיה המזרח תיכונית, והם יושבים על הגדר: הם אינם תומכים ברוסיה, אחרי שזו הציגה את המערב במערומי בוגדנותו באוקראינה, אך מנגד הם אינם יכולים לתמוך בקואליציה שמדינת האסלאם היא חברה בה, וסעודיה – התומכת הגדולה של מדינת האסלאם – נותרה לבדה כציר המרכזי וכוח הכלכלי המניע את הקואליציה הסונית.

הבעיה הפנימית של קואליציית סעודיה, תורכיה ומדינת האסלאם היא שמדינת האסלאם עושה להם "פדיחות" בצורת פיגועים והרג המונים בצרפת, בארה"ב, בניגריה ובעוד מקומות, ומדינה זו מדאיגה מאוד את האירופים והאמריקנים. זכייתה של מארין לה-פן בבחירות המקומיות בצרפת, ודבריו של דונלד טראמפ על עצירת הגירת מוסלמים לארה"ב מבטאים את הפחד הגדול של המערב מהאסלאם בכלל, הסוני והשיעי כאחד, ולכן המערב מסרב פסיכולוגית ופוחד מעשית מלהיכנס למאבק הכוחות במזרח התיכון, כי אין לו שום פתרון להציע לצדדים הניצים.

כתוצאה מכך מתקיימת כיום מלחמה לא מאוזנת, בין הקואליציה השיעית הנעזרת בכוח גלובאלי חזק, נחוש וחסר מעצורים מוסריים ומשפטיים – רוסיה, כשמנגד – לקואליציה הסונית – אין כוח גלובלי המוכן להפעיל את כוחו בשירותה. בזכות המעורבות הרוסית, שרק הולכת ומתעצמת בשבועות האחרונים, נראה שהקואליציה השיעית תהיה זו שידה תהיה בסופו של דבר על העליונה. לפוטין אין שום עכבה ליישר ערים, עיירות וכפרים עם האדמה, לגרום להרג המונים, ובעולם אין פוצה פה ומצפצף. מועצת זכויות האדם של האו"ם עסוקה בישראל, ואסור להפריע לה עם מה שרוסיה עושה.

המערב נטש את סעודיה וחבריה, עד כדי כך שהוא מוכן לבוא עם איראן להסכם שיאפשר לה להגיע לנשק גרעיני, שהמטרה המידית שלו תהיה סעודיה. ואם ישראל תיפגע על ידי איראן אירופה לא תזיל דמעות רבות מידי, כל עוד הפטרו-מיליארדים של איראן מניעים את גלגלי התעשייה והכלכלה של אירופה. המערב גם לא יצא מגדרו לסייע לחברה בנאט"ו, תורכיה, אם זו תותקף על ידי רוסיה, מנהיגת הקואליציה הנגדית. אמרנו בוגדנות?

לישראל אין הלוקסוס של להישאר מחוץ למגרש המשחקים המזרח תיכוני, שכן היא חלק מהגאוגרפיה של האזור. נתניהו זיהה את הכוח הגלובלי המוכן להשקיע באזור דם ודמים, רוסיה, והוא יוצא מגדרו כדי להגיע להבנות עם רוסיה. ארדוע'אן לא זיהה את המגמה והוא הסתבך עם רוסיה עד מעל לאזניו. אלא שהמצב המוזר שנוצר הוא שעמידה ישראלית יחד עם רוסיה שמה את ישראל באותה קואליציה שבה נמצאת גם איראן, וחיזבאללה גם הוא שותף בה, בשל הסיוע שהוא מגיש לאסד, יחד עם רוסיה. האם זה פותח אפשרות של הפשרה בין האייתוללות וישראל? לא בהכרח, שכן כבר הקדמנו למעלה ואמרנו שיש קואליציות שהחברים בהן ממשיכים להתקוטט ביניהן, למרות הזיקה שכל אחד מהם שומר עם העמוד המרכזי של הקואליציה, רוסיה במקרה הזה.

ליקוי המאורות שתקף את המערב הכניס את המזרח התיכון למצב של מונופול רוסי, אחרי שלפני 25 שנה, כשהתפרקה ברית המועצות, דיברו כל הפרשנים על כך שהעולם הדו-קוטבי שהיה בין ברית המועצות וארה"ב, הפך בתחילת שנות ה-90 לעולם חד קוטבי, תחת הנהגת ארה"ב. במזרח התיכון של היום המצב התהפך, והמונופול השולט בו כיום הוא זה הרוסי, וישראל חייבת להתייחס למצב זה, כשמנגד המערב הפך למשענת קנה רצוץ, והקואליציה של סעודיה נלחמת ברוסיה ללא כוח גלובלי מאחוריה.

אחרי שהתגלה שהמפגע בסן ברנרדינו הקצין את עמדותיו האסלאמיות בסעודיה, קטנים הסיכויים שארה"ב תיחלץ לסייע לסעודיה במאבקה נגד רוסיה. טראמפ מבטא במילים את מה שאמריקנים רבים חשים מתחת למעמקי התקינות הפוליטית: הם לא רוצים מוסלמים בכלל, לא סעודים ולא איראנים. אחרי שארה"ב הגיעה לעצמאות אנרגטית, מבחינתם של רבים בארה"ב פוטין יכול לקחת את כל המזרח התיכון ושייהנה. ואם ישראל תיעלם תוך כדי כך ממילא תיפתר עוד בעיה, שרבים בארה"ב נמאס להם ממנה.

חג אורים שמח לכל בית ישראל.