איש הרוח, איש התקפי הזעם

אבישי גרינצייג , ב' בטבת תשע"ו

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

זו כבר מסורת קבועה. אחת לשבוע-שבועיים, אנו זוכים לכתבה וראיון עם "איש רוח" שעל פי הריטואל הקבוע תוקף את הדתיים, המתנחלים והימניים באשר הם. וכמיטב המסורת, הוא קושר את הדרשה שלו עם "רצח רבין" שעולה תמיד כשצריך להזהיר מפני מי שדעותיו לא ישרות על פי הסרגל של הבוהמה התל-אביבית.

והשבוע היה תורו של שחקן הטלוויזיה והתאטרון, רמי הויברגר, לתקוף במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" את המתנחלים ולהאשים אותם בטרור נגדנו. הראיון עמו היה מלא בשקרים ובהבלים, ובעיקר דבריו היו תת-רמה ושיקפו את חוסר הבנתו בנושאים המדוברים על ידו.

ברצוני לדבר על תת-רמה זו המאפיינת את "אנשי רוח" אלה. עוד מימי קדם היה מקובל בכל העמים שישנו מעגל אינטלקטואלים שמציגים את דעתם בשלל נושאים העומדים על הפרק, ומחכימים את הציבור ואת מנהיגי הציבור בעושר ידיעותיהם וחוכמתם. אינטלקטואלים אלה לא התמקדו בתחום ידע ספציפי שהתמחו בו אלא הרשו לעצמם לעסוק בנושאים שמחוץ לתחום מומחיותם.

להבדיל, אף בעם ישראל מנגנון זה היה קיים. הסנהדרין, שהיתה מורכבת מגדולי האומה אשר היו בקיאים בתורה בחוכמות העולם ובלשונות העמים, קיבלה החלטות הלכתיות אך תפקידה לא הצטמצם לשאלות הלכתיות בלבד, אלא התייעצו עם הסנהדרין בנושאים ציבוריים שונים, כגון יציאה למלחמה.

במרוצת השנים, מדינות העולם החליטו לזנוח את האינטלקטואלים, ובמקומם הציבו גברים ונשים אבירי רייטינג וסלברטיז ידועים שיעצבו את דעת הקהל. מספיק שסלברטיז אלה יצטלמו ליד אבקת כביסה של חברה מסויימת כדי שכל המדינה תקנה את אבקת הקסם.

סלברטיז אלה לא מסתפקים בתחום הפרסום אלא מחווים דעתם בשלל נושאים, למרות חוסר כישורים בסיסיים והבנה מינימלית בנושאים הרלוונטים.

וכך נתקענו עם כל מיני שחקני כדורגל, שחקניות תיאטרון ושאר ידוענים שמלמדים אותנו כיצד לנהל את מדינתנו הקטנטונת.

עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה. לפני כמעט שנה סערה המדינה כשהשחקנית ענת וקסמן התנשאה על מצביעי הליכוד והציגה אותם בצורה דוחה כעדר כחסר מחשבה עצמאית. לאחר הסערה שנוצרה, וקסמן התנצלה על דבריה ואמרה שהיא לא התכוונה. להגנתה אמרה שככה זה אצל שחקנים, הם רגשניים וטיפשים.

אז ככה זה גם אצל הויברגר. תוך כדי שהוא תוקף את כל הימניים, הדתיים והמתנחלים – הוא גם מדבר על עצמו. הוא מדבר על תקופת לימודיו בבית הספר כליצן הכיתה שלא למד כלום. הוא מדבר על בעיות האישיות שלו, על הטיפול הפסיכולוגי שלו, על התקפי הזעם, ועל הצורך התמידי שלו בתשומת לב...

וכאן הבן שואל: מה הפך את שחקן התאטרון עם שלל בעיותיו האישיות ל"איש רוח" שחשוב לשמוע את דעתו בעניינים העומדים ברומו של עולם? מה הערך המוסף של הריאיון עמו? האם מנסים למכור לנו אבקת כביסה "אוסלו" עם הפנים של הויברגר?

לפני כמה שנים, התפרסם מכתב זוכי פרס ישראל שקראו להקמת מדינה פלסטינית על קווי 67. ברדיו עימתו את אחד החותמים, צייר מפורסם, עם פרופ' אריה אלדד. לאחר שהצייר הציג את השקפת עולמו המורכבת נוסח "הויברגר&וקסמן", ענה לו אלדד רק משפט אחד: זה שאתה מצייר יפה, לא הופך אותך לאדם חכם".