ביקור הגברת הזקנה

אולי יתפוגג שכרון הכוח והשחצנות מבכירי הפרקליטות, ייאותו לכפוף ראשם לביקורת וייאותו להבין כי אין להם מונופול על האמת והצדק

נפתלי ורצברגר , ד' בטבת תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

מאז פלישת יחצ"נים ודוברים לצוותי ההגנה, בא לעולם מנהג חדש- התאמת פסק הדין ושיווקו באמצעי התקשורת עפ"י האינטרס של הנאשם.

אם זוכה, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואם חלילה הורשע, מוצאים צידוקים ומשמעויות נסתרות מבין שורותיו של פסק הדין המרשיע לכותרות שמנות אודות ביקורת חריפה על מהלכי החקירה וכיוצא באלה, תוך שההרשעה גופה טובעת לה בגלי המילים שמסביב.

בכלל, משפט הפך לעניין שיווקי תדמיתי במיוחד. במשפט האזרחי שני הצדדים יוצאים בתום המשפט ומכריזים ניצחנו!!! בלי שום קשר לתוצאה.

וכך עם פרסום דו"ח הביקורת של השופטת הילה גרסטל, נציבת ביקורת הפרקליטות, שכרה נציגות הפרקליטות יחצ"ן מיומן והושיבה על ספסל הנאשמים את הנציבה עצמה, תוך הצגתה כמי שאינה מבינה את מקומה ואת סמכויותיה, כמי שאינה יודעת מהי עבודת פרקליטות.

אנשי הפרקליטות שתודרכו נמרצות להדגיש כי חלילה הם אינם נגד ביקורת, אדרבא, הפצירו בלהט, בקרו אותנו, אבל לא ביקורת אישית אלא ביקורת מערכתית, ביקורת בונה, עניינית. ואז באותה נשימה הוסיפו ותמכו את דבריהם במסקנות דו"ח השופט בדימוס אליעזר גולדברג אשר המליץ כי ביקורת הפרקליטות תעוגן בחקיקה של הכנסת.

גם פרקליטנו המלומדים יודעים אל נכון כי עד שהכנסת תתפנה לחקוק חוק מיוחד להקמת מערך ביקורת על הפרקליטות יחלפו שנים, ובינתיים החגיגה תמשך.

על מה ולמה קצפו הפרקליטים שהתדרדרו עד כדי שכירת יחצ"נים ולוביסטים? שנים של טרוניות וטענות, לעיתים מוצדקות ולעיתים גם לא- מי שבידו הכוח לגזור חיים ומוות, אישום או עסקת טיעון, סגירת תיק או מיקוד ומיצוי חקירה, בעצם מבקש אמון ואשראי בלא הגבלה. מבקש שהציבור יקנה את התזה כי אין לפרקליט אגו, אין לו שיקולים אישיים כי אין שם קינאה, תחרות, יצרים, כי עסקינן במלאכים חסרי פניות ומעידות.

מה דופי מצאה השופטת גרסטל בהתנהלות הפרקליטות? ובכן מעשה שהיה כך היה.

באבו כביר, בפאתי תל אביב, שוכן המכון הפתולוגי. מייסדו ומנהלו המיתולוגי פרופ' יהודה היס, היה מאז ומעולם בשר מבשרה של מערכת התביעה, למרות שלכאורה הוא אמור היה להיות בלתי תלוי, אובייקטיבי, חסר פניות לכאן או לשם. חוקרי משטרה ופרקליטים ראו בו עד מטעם התביעה וחצר המכון שלו הייתה חצרם האחורית.

שבע ימים פרש פרופ' היס ובמקומו נתמנה למנהל המכון ד"ר חן קוגל אשר ביקש לעבוד עם עמיתה, ד"ר מאיה פורמן, אלא שזו נשאה עמה חטא כבד- מתן חוות דעת לסנגוריה על רומן זדורוב, מי שהורשע ברצח תאיר ראדה.

הפרקליטות עמדה על הרגליים האחוריות ולא הסכימה למינוי ד"ר פורמן. הטענה הייתה כי ד"ר פורמן בוקרה קשות על ידי בית המשפט, וכי מדובר במומחית בלתי מהימנה בעליל.

ד"ר קוגל שהתייצב לצד ד"ר פורמן בביה"ד לעבודה התלונן כי נדרש ע"י הפרקליטות באותו הליך, לשנות את תצהירו ולהתאימו לעמדת הפרקליטות בניגוד למצפונו ולעמדתו המקצועית.

המבקרת אשר בדקה את התלונה מצאה אותה מוצדקת. מוצדקת עד כדי עשיית מעשה פלילי ממש של שיבוש מהלכי משפט והגשת תצהיר כוזב.

שר המשפטים הקודם, פרופ' יעקב נאמן, נחלץ בעור שיניו מחשד כי במודע שינה תצהיר ביודעו כי אינו אמת. לא מדובר בעבירה שולית אלא בהטעיה ובשקר של מי שאמורים להיות שומרי החותם, שומרי הצדק.

ואז כמו בדרמה אורוולינית קם פרקליט המדינה שי ניצן, פונה ליהודה ויינשטיין היועץ המשפטי לממשלה ומבקש הימנו לסתום את פיה של המבקרת, להעמיד אותה על מקומה הראוי. וינשטיין, כך התבשרנו, מוציא הודעה מעורפלת למופת. משהו שאפשר להבין ממנו כי הפרקליטות בשיפוץ תצהירים וביצירת עמדה אחידה, צודקת, ומותיר את המבקרת ללא גיבוי בודדה למסע המיוחצ"ן.

חוקרי תולדות המשפט החוקתי בישראל מלמדים כי מערכת המשפט והממשל הישראלי היא, במידה רבה, תולדה של עירוב משונה של שיקולים ויריבויות אישיות עם קיום אינטרסים חברתיים שונים.

משרת נשיא המדינה, האזרח מספר 1, נתפרה למידותיו של פרופ' חיים וייצמן ע"י בן גוריון וחבורת מפא"י, כשם שמשרת היועץ המשפטי לממשלה נתפרה לחיים הרמן כהן בעיקר כדי לאזן את מינויו היקי של פליקס רוזנבליט לשר המשפטים, וכן מינויו של הנשיא הראשון של ביהמ"ש זמורה לא היה נקי מבוכלטריה קטנה וקטנונית של מי שמינו עצמם למייסדי הארץ.

ואחרי הכל, אולי יתפוגג שכרון הכוח והשחצנות מבכירי הפרקליטות וייאותו לכפוף ראשם לביקורת וייאותו להבין כי אין להם מונופול על האמת והצדק ובוודאי לא הרשות לשנות תצהירים ולדכא דעה שונה. לשים עצמם מעל החוק והכללים שהם כל כך שוקדים להנחיל לבני הארץ הזאת.

ולמי שתהה מה עניין הכותרת לביקורת שעליה הרחבנו לעייל יואיל לעיין במחזהו של דירנמאט ולהפנים עד כמה כולנו אבל ממש כולנו אנושיים עד אימה.