תשובה לשמעון ריקלין

משבר הגירוש, שבו כשלו המערכות המרכזיות של הציונות החילונית הממוסדת, קידם אותנו מהשלב של הביסוס החומרי הראשוני לשלב של הקומה הרוחנית

דניאל סגרון , ח' בטבת תשע"ו

דניאל סגרון
דניאל סגרון
צילום: עצמי

בשבוע שעבר פורסם בערוץ 7 ריאיון של שמעון ריקלין (לקובי סלע) ובו האשים ריקלין את הציונות הדתית בשתי האשמות כבדות משקל. הראשונה היא שכבר 'אין לה חזון'.

רגע אחרי סיום השירות בצבא, טוען ריקלין, כבר אין מטרה לבחור הדתי לאומי. הוא סיים את תפקידו המגזרי וההנהגה לא מספקת לו ייעוד ברור. ההאשמה השנייה היא, שהציונות הדתית עסוקה בלחקות את החילונים, לרדוף אחריהם ולהידמות להם.

כדי לנסות ולענות לטענות, צריך קודם כל להפריד בין החזון לבין היישום המעשי שלו. החזון של הציונות הדתית פשוט למדי - מטרת העל של עם ישראל היא לבנות בארץ ישראל חברת מופת משגשגת שתתנהל על פי ערכי התורה ותפיץ אמונה בעולם כולו. לשם כך צריך, לצד ההקפדה על קיום התורה והמצוות, גם לשתף פעולה עם הציונות החילונית שהקימה את המדינה ודואגת לצרכיה. החזון הזה מקיף את כל ההיסטוריה. הוא התחיל בדברי הקב''ה לאברהם 'ונברכו בך כל משפחות האדמה', המשיך בדברי הנביא ישעיה על היותו של עם ישראל 'אור לגויים' ויסתיים רק כשנבצע את מטרתנו הסופית – 'והיה ה' למלך על כל הארץ', מקצה הגלובוס ועד קצהו.

הרב קוק מסביר שבשביל להגשים את המטרה הזו צריך לבנות קודם כל את הקומה הגשמית, שהיא בבחינת משיח בן יוסף, ורק לאחר מכן יש לבסס את הקומה הרוחנית, מטרת הציונות כולה, שהיא בבחינת משיח בן דוד (מאמר 'המספד בירושלים'). למזג בין הפן החומרי-לאומי של האנושות לבין הפן הרוחני-אלוקי שלה (מאמר 'למהלך האידאות בישראל').

לכן הציונות הדתית השקיעה המון אנרגיות בתחום ההתיישבות ובתחום הצבא, שני מוקדים משמעותיים של הציונות החילונית, כי בשלב הראשון יש למקד מאמץ בבניין החומרי.

כנראה הסיבה לבעיות עליהן הצביע ריקלין היא, שעדיין לא הפנמנו שמאז הגירוש מגוש קטיף עלינו כיתה. כמעט אפשר לומר שכמו שמבלי השואה לא הייתה קמה מדינת ישראל, כך בלי הגירוש לא הייתה מתרחשת מהפכה תודעתית בציונות הדתית.

משבר הגירוש, שבו כשלו המערכות המרכזיות של הציונות החילונית הממוסדת, קידם אותנו מהשלב של הביסוס החומרי הראשוני לשלב של הקומה הרוחנית. ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד. עד לפני כעשור נגררנו אחרי הציונות החילונית, כי לפי הרב קוק עלינו לשתף אתה פעולה בתפקידה ההיסטורי להקים את מדינת ישראל ולבסס את קיומה החומרי. לכן טבעי שניגרר אחרי החילונים כי בשלב הזה, הראשוני, הם המנהיגים, הם מתווי הדרך.

אך כעת, עם ישראל בשל להתקדם לשלב השני. כעת צריך להציב בצורה הברורה את החזון הכולל של הרב קוק לבנות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

לצאת מיו''ש לערים הגדולות ולנגב והגליל, ומי יודע אם הקב''ה לא הקפיא את הבנייה ביו''ש כדי שנבין שיש אידיאלים גם באזורים אחרים בארץ; לצאת מעמדת ה'גם אנחנו' לעמדת ה'בעיקר אנחנו'. לפתח עמוד שדרה רוחני יציב, שנבנה מלימוד תורה וקיום דקדוקי מצוות. לחדור למערכות המשפיעות באמת – תקשורת, פוליטיקה, ועיקר העיקרים - בית המשפט העליון, שכניסה אליו משפיעה הרבה יותר מהכיפה של רוני אלשיך ויורם כהן או מדרשת השבת של יוסי כהן.

ככל שנעמיק יותר בבירור השלב הנוכחי בגאולה, בעובדה שהבניין החומרי מאחורינו וצריך להתמקד בקומה הרוחנית, כך יהיה לנו חזון ברור ורחב, שלא נגמר אחרי השירות הצבאי אלא מקיף את כל החיים, וכך גם נפסיק להיגרר אחרי הציונות החילונית ששיתוף הפעולה ההדוק עמה היה נחוץ יותר בשלב הקודם, השלב שאפשר לומר, סליחה על הפירגון, שהציונות הדתית ביצעה בהצלחה לא מבוטלת.