איך מזמינים את המקדש?

מדוע התורה מאריכה בפרטי המחלוקת בין יוסף ובין יהודה?
האם יש מקום היום, לקדם את הגאולה בחידוש עבודת הקרבנות?

שמואל בן חמו , ח' בטבת תשע"ו

שמואל בן חמו
שמואל בן חמו
עצמי

בפרשת ויגש יוסף ויהודה מתווכחים בחריפות. לפי ה"שם משמואל" הוויכוח הזה הוא רמז והכנה לגאולה העתידית, כאשר לעתיד לבוא יתגלו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הבחינה של יוסף הפוכה מזאת של יהודה. יוסף פעל בצורה מוסתרת ולא גלויה לעיני כל. יוסף הינו צדיק יסוד עולם שמושך את השכינה מלמעלה למטה. לעומת זאת יהודה מייצג את המלכות ופועל בצורה גלויה. הוא מנסה לקשר את העולם הזה עם העולמות העליונים מלמטה למעלה.

"הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למידתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למידתו של יהודה תוספת מעלה." (שם משמואל ויגש תרע"ב דף רעב).

ה"חלבן" מרחיב בנושא ההבדל הקיים בין שני האחים. יוסף וכל מי שנשמתו בא ממידת היסוד פועלים לקידום הגאולה. בזכות יוסף, יעקב אבינו ומשפחתו ירדו לגלות מצרים. מרוב צדיקותו הוא מזרז את המהלכים האלוקיים.

יוסף הצדיק רצה להקדים את הגלות כדי להגיע מהר יותר לתכלית העולם: הגאולה השלמה. "נשמות אלו מושרשות בסוד העתיד, שהן צופות אל העתיד הגדול שראוי לישראל, ואל הגאולה והישועה, לכן אינן מסתפקות בהווה הלקוי והחסר, ואינן מוצאות בו מנוחה אלא תובעות ממש את גילוי השלמות המוחלטת והוא ענין היסוד....." (טללי חיים, החלבן ויגש דף תרלד).

לעומת זאת הנשמות הבאות מבחינת המלכות כמו יהודה, אינן יכולות לפעול מעבר למה שטמון בתוכן. הן לא מסוגלות לגרום לשינויים מהפכניים. יתכן ונשמות אלה אינן מרגישות את החסר לכן הן לא פועלות לשנות את המציאות העגומה.

נראה לומר שכאן טמון ההסבר מדוע עם ישראל עדיין לא חידש את עבודת הקרבנות לאחר שחרור הר הבית? רוב העם כנראה שייך לבחינת המלכות שאינו טרוד מהעדר בית מקדש או מביזיון הר הבית על ידי הגויים. מצד שני אלה השייכם למידת היסוד פועלים במרץ לקידום הגאולה. למשל הם מנסים לעורר את העם לגבי מרכזיות המקדש בחיים הנורמליים של עם ישראל שחזר לארצו או פועלים לעידוד העלייה.

בכל יהודי קיימות האמונה והתקווה לביאת המשיח. הציפייה לישועה היא דרך חיים. בכל חג או בכל תפילה אנחנו מתפללים לגאולה השלמה.

התלמוד מזכיר את הציפייה לישועה כאחת התכונות החשובות בחיינו כאשר הוא מביא את ששת השאלות שאנחנו נדרשים עליהם בעולם האמת. הציפייה לישועה מובאת ביחד עם מידת היושר, לימוד התורה, פריה ורביה ושימוש נכון של השכל האנושי.

כמו שכתוב: " אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו"ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר" (שבת לא ע/א).

הקב"ה מקיים את בקשתנו כאשר הן באות מעומק ליבנו ולא מהשפה אל החוץ. ה"חלבן" כתב שבית המקדש מוכן לרדת מן השמים בקרוב מאוד. הכוונה היא שעלינו להוריד אותו לארץ ולהפוך אותו למציאות של ממש. כמו יוסף הצדיק שזירז את גלות מצרים עלינו לפעול ולהפוך את החלום למציאות.

בידינו למשוך את השכינה לעולם הזה. נראה לומר שזה פירוש נוסף על הרש"י המפורסם שכתב שבית המקדש ירד בנוי ומשוכלל מן השמים. "דאין בנין בית המקדש דוחה יטם טוב הני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך:" (מסכת סוכה מא/א).

אם נשים לב במילים של רש"י, נראה שהוא השתמש בביטוי "שאנו מצפין" המזכיר את הציפייה לישועה ואת הפועל "יגלה" שמתאים לפירוש ה"חלבן" שהבאנו למעלה. לאור הדברים האלה, כל מי שעוסק בענייני המקדש כדי לחדש את השראת השכינה הינו אדם שקול ומפוקח. לעומת זאת מי שטוען שבית המקדש אינו דבר מציאותי בגלל בעיות ביטחוניות או מתוך פחד מאומות העולם הוא אדם הזוי ואינו מחובר למציאות.

" ולכן, מי שמדבר על בית המקדש והנבואה והשראת השכינה, אין אדם מפוקח יותר וריאלי יותר ממנו......ומי...טוען שבית המקדש אינו דבר הגיוני ואינו שייך והכל חלומות - הוא עצמו חולם והוזה הזיות" (טללי חיים, ויגש דף תרמב).

משיח בן יוסף מכין את בואו של משיח בן דוד. נראה לומר שאנחנו בתקופת חפיפה בין שני המשיחים. תנועת הציונות המסמלת את משיח בן יוסף הצליחה למשוך את ברכת ה' במעשה ידה למרות התרחקותם החיצונית מהתורה. עכשיו עלינו להזמין את השכינה במעשים גלויים ולקדש את המציאות הנוכחית על ידי אנשים שומרי תרי"ג מצוות. כך נצליח להפוך את חלום בית המקדש למציאות של ממש במהרה בימינו אמן.