סוף סוף מירושלים תצא תורת הפתרון

ד"ר מרדכי ניסן , י' בטבת תשע"ו

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

הזכות להגדרה-עצמית עומדת בלב עניין הריבונות  ובקביעה חד-משמעית שגורל עם ישראל ייקבע על-ידינו וכאן בביתנו, בארץ ישראל. לא גורם זר ולא מקום זר ישמש כמקור לתחיית העם ועתידו בארצו.

ההכרה הבריאה הזו, היונקת מתולדות עם ישראל לאורך אלפי שנים, איננה בכלל מובנת מאליה. בצמתים ההיסטוריים ואבני הדרך בגלגול תהליך שיבת ציון, הקמת מדינת ישראל ואירועים מובהקים בנוגע למצבה של המדינה, לא התקבלו החלטות גורליות בישראל, וגם לא על ידינו בכלל.

הנה רשימה ארוכה ולא מלאה של ציוני-דרך של הציונות וישראל, המטלטלת אותנו הלוך ושוב, חשופים לרוחות סערה, לכפייה אכזרית ומדי פעם, אכן, לחסד אומות העולם.

בלבול בחו"ל

התכנסה בקטוביץ' שבפולין ב-1884 ועידת חובבי-ציון שקראה לתמוך בהתיישבות בארץ ישראל. בגלל דלות האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל ובגלל השלטון התורכי-ע'ותמני לא היה מתאפשר ביטוי ציוני להתקיים במולדתנו. ב-1897, על רקע ייאוש מהול בעוז רוח, התקיים בבזל הקונגרס הציוני העולמי הראשון עם דרישה למדינה יהודית.

בועידת הלסינקי ב-1906 דובר בצורך לשמור על זכויות היהודים באירופה. בעיר וינה הוחלט ע"י הקונגרס הציוני ב-1913 להקים אוניברסיטה עברית בירושלים. בירושלים עצמה באותה שנה לא היה סיכוי להכרזה אמיצה ופורצת-דרך כזו. בלונדון ב-1917 קיבלה התנועה הציונית את הכרזת בלפור בעד בית לאומי לעם היהודי.

עשרים שנה מאוחר ב-1937 התפרסמה תכנית ועדת פיל בלונדון לחלוקת א"י שכללה הקמת מדינה יהודית זעירה. ב-1939בג'נבה דחתה הציונות את גזירות הספר הלבן. בשנת 1942 בניו-יורק קבעה התנועה הציונית  שמטרתה היא מדינה, ובאותה עיר ב-1947 התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם החלטת החלוקה שהמליצה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

למרות השינוי ההיסטורי החד שחל במצב העם היהודי, מדינת ישראל שנוסדה ב-1948 – ושהכרזתה הייתה דווקא בתל-אביב - לא שינתה מבחינה זאת את המציאות המדינית. גורל היהודים ייגזר גם בהמשך בחו"ל ושגורמים בינלאומיים ואו"מיים רוצים לקבוע את עתידה של ישראל. ב-1949 סוכמו  באי רודס את הסכמי הפסקת-אש עם מדינות ערב שצבאותיהן פלשו למדינת ישראל שזה עתה הגיחה בחיתוליה לעולם; ובאותה שנה בלוזאן נידונה שאלת הפליטים הערבים שישראל נדרשה לקבל בחזרה. לאחר מלחמת ששת הימים עם הניצחון המדהים והפלאי של ישראל, העביר האו"ם החלטת 242 בדבר נסיגת צה"ל ממרחבי מולדת וכיבוש. ב-1978, בפסגת קמפ-דיוויד ליד וושינגטון, נקבעת נסיגה ישראלית מכל סיני ושלום עם מצרים. ב-1991 שימשה מדריד אכסניה לועידה שתקדם תהליך מדיני שבמסגרתו הייתה הכרה בעם הפלשתיני, עם פיצול המו"מ במסלולים רב-צדדיים שונים במוסקבה, אוטאווה, טוקיו ובעוד ערים בעולם.

באוסלו ב-1993 הסכימה ישראל להקמת רשות פלשתינית או שלטון עצמי בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. אותו הסכם היסטורי נחתם בוושינגטון, ובעקבותיו הסכם ביצוע הושג בועידת קהיר ב-1994. מיזכר וואי ריבר ב-1998 קבע עוד נסיגות טריטוריאליות של ישראל מאדמת המולדת, ושנה לאחר-מכן ב-1999 דובר בעוד היערכות מחדש/נסיגה שסוכמה בפסגת שארם א-שיח'. בשנת 2000 פסגת קמפ-דיוויד שאפה להסכם למען הקמת מדינה פלשתינית, אבל לא הסתייע הדבר.

ב-2001 היה טאבה המקום שבו נידונו נושאי הליבה של הסכסוך, אך ללא הצלחה. הנשיא בוש הציג בוושינגטון את חזונו של מדינה פלשתינית ב-2002, ובעקבה נפגשו לשווא בוש, שרון ועבאס כדי לקדם את הנושא. בהרצליה – בישראל! – הציג שרון באופן חד-צדדי את תכנית ההתנתקות שלו מרצועת עזה. יזמת ג'נבה הלא-ממשלתית התפרסמה ב-2003 על בסיס מדינה פלשתינית עם בירתה בירושלים. ב-2005 היה עוד נסיון נפל לקדם פתרון לסכסוך בשארם א-שיח'. כנ"ל בפסגה שהתכנסה ברברבנות מוגזמת באנאפוליס ב-2007.

ירושלים המקום והפתרון

דפוס היסטורי מחריד נגלה  לעיניינו. העולם משתלח על ישראל, מפעיל לחץ מתמיד עליה להיכנע ולהתקפל לטובת הערבים. מנהיגי ישראל מסכימים לנסוע לכל מקום, ולהיוועד דרך קבע עם מקביליהם בחו"ל. כנגד, ירושלים מנודה ולא זוכה ללגיטימציה דיפלומטית ובינלאומית, כאשר מחרימים אותה במקום להתהדר בסגולתה ויופיה כפי שהדבר מתבקש.

צריכה שתהיה מציאות אחרת, שבה תעלה ההכרה הלאומית העזה של עם ישראל על מנת ליישר קו היסטורי וצודק לפי רוחו של הפסוק הבלתי רגיל ושאין לו אח ורע: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ירושלים היא המקום והפתרון ובה הכל התחיל ושם יהיה אפשר לסיים בשלום את הסכסוך. אין עוד עיר שעליה אפשר בכלל לרמוז שהופיעו בה המשפט והנבואה, האמת והשלום, כמו ירושלים.  כי לא עיר נידחת היא ירושלים, אלא מרכז עולם הרוח ואף הציר שעליו כל היקום סובב.

הנה-כי-כן השקנו את יזמת ירושלים. לכך חיכינו 2000 שנות גלות ולמעלה מ-67 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל. להיות סוף סוף עם חופשי בארצנו וקובעי עתידנו בעיר בירתנו.