סנה האחווה בוער באש השנאה

הרב ישי אביעזר , י"ט בטבת תשע"ו

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

הסנה הבוער הצית במשה תובנה ייחודית, שסוגרת את בראשית ופותחת את שמות. הוא למד היטב את האירועים האחרונים של פרקי אבות, והסיק שהאש הבוערת בסנה ממשיכה את השנאה והקנאה ביחסי האחווה המעורערים, של המשפחה היורדת מצרימה.

להבנתו האירוע החותם את הספר לא הסתיים, והוא ניצב כתזכורת עכשווית בלבת אש, כאומר: את רגשות הלב של בראשית יש לתקן, כדי להיגאל מהצרות והייסורים של מֵיצַרים לוחצים ומטמאים.

מה שמסייע להבנתו, הם 'שני אנשים עברים ניצים'. הוא קולט שהאירוע הזה של רשע המכה את רעהו, צמח על קרקע פוריה של שנאה שהחלה בבית בכנען. לכך כיוון רש"י בדבריו על המילים: "אכן נודע הדבר": 'נודע לי הדבר שהייתי תמֵהַ עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך'. הוא מבין שהאקלים ששרר בסוף בראשית, ממשיך בספר שמות.

המפגש הראשון של האחים שהסתיים ב'אני יוסף', לא הרגיע את הלב הבוער של המשפחה, ולא איחד כוחות מתעמתים. להפך, לא זו בלבד שהמפגש לא יישר את ההדורים, אלא עוד פתח אותם אחרי מות יעקב. האחים הבינו שעד כה הכל התנהל מהשפה ולחוץ, כדי לא לפגוע ביעקב. אך עם מות האבא ימצא יוסף את האמתלה, ו"השב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו".

המשטמה השונאת באה בליבם כמשאלה "לו ישטמנו יוסף". לעומתם, ניחם הוא אותם ודיבר על ליבם: "אתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה". הפייסו דברי יוסף במפגש השני את האחים? התורה השאירה את זה להבנתו של משה. הפייסו האחים את יוסף על הרעה שגמלו אותו? התורה מביאה לידיעתנו שרק יוסף פייס את אחיו, אך הם לא פייסוהו. גם בראשונה וגם בשניה, מתאמץ יוסף להרגיע את האחים, אך אף לא אחד מהם מבקש את סליחתו, ומתנצל על ניתוקו מאביו, זריקתו לבור ומכירתו למצרים.

תהליך החרטה שמוביל יוסף את האחים בעלילת הריגול, הכסף והגביע, מביאים להודעה "אבל אשמים אנחנו", "והאלוקים מצא את עוון עבדיך". אך התהליך הזה הסתיים בחרטה ללא פיוס ובקשת סליחה. יחסי האחווה בלבת האחים, המשיכו לבעור באש המשטמה ולא אוכלו. המראה הזה התגלה למשה בסנה והוגש לו לפתרון. הוא פענח את המראה הנבואי שהתגלה אליו, כאש של שנאה הבוערת בסנה המשפחתי והלאומי.

היוזמה האישית של משה מתבררת באותו מעמד בצורה נחרצת. הוא נוטל אחריות אישית על האירועים בפרקי אבות, ונכנס לעול של יחסי אחווה שיתקנו את העבר. הוא מבין שלא תבוא גאולה לעם מיוסר בצרות מצריות, כל עוד אין תיקון סופי לאש הבוערת. יתרה מזאת. הוא תופס את הטלת השליחות, כניסיון אישי הבוחן אותו אם הוא יצליח לעמוד במה שלא עמדו אבותיו. הוא רואה במעמד הסנה מבחן אישי לתיקון לאומי, ומתייחס לכך בהתאם.

הדיאלוג הארוך בין הקב"ה למשה על שליחותו אל הרודן המצרי, ועל הבאת הבשורה לעם, נתקלים בסירוב מוחלט מצידו. הוא מתעקש לא לבצע את דבר ה' ולא נעתר לבקשה, למרות חרון אף ה'. "שלח נא ביד תשלח", הן מילים אחרות לטענתו, שלח את אהרון כי הוא הבכור ועליו לבצע את השליחות. הוא לא פוחד לתקוף ולא מצטנע בחלקו. הוא עומד על דעתו ועל הבנתו עד לביצועם.

יחסי האחווה בספר בראשית, בהם נוטל הצעיר את תפקידו של הבכור הסתיימו. משה לא מוכן לתת יד למהלך הזה, וקוטע בעקשנות את הבקשה האלוקית באומרו, אהרון אחי גדול ממני וראוי ממני לשליחות. הוא מבין שיש לשנות את השיטה, ומצליח. חרון האף האלוקי נכנע בפני משה, ומצרף אליו את אחיו לשליחות הנועזת. המשימה הוכתרה בהצלחה. משה לא מוותר, מתקן את הספר הסגור, ופותח דף חדש של  "עם בני ישראל רב ועצום".

יוסף סוגר את בראשית במשימה לא מושלמת. התוכנית שנקטעה בנאומו של יהודה, קטעה את התהליך באמצעו, ולא הביאה לבקשת הסליחה והפיוס של האחים מיוסף. המציאות הזאת תגיש בעתיד חשבונות שלא נפרעו בסוף הספר. אך מי שתיקן את המצב ואילץ גאולה, כדי לשנות תוואי שיהפוך משטמה לאחווה, הוא משה. לבת האש בסנה, הופכת משנאה לאש להבה של יעקב ויוסף, שתוציא את העם ממצרים ותביא אותו אל ארץ טובה ורחבה.

בית יעקב אש ובית יוסף להבה, הם לבת האש המשותפת, שהורידה את ישראל לגלות, ותשוב ותעלה אותם משם. יוסף שעזב את שכם באש של שנאה, יחזור לשכם בלבת אש, שתשרוף ותכלה את עמלק, בדרך לגילוי שם שמים בארץ ישראל.