מורשת הצ'יזבט

מישהו מנצל בצורה צינית את הטעם הרע שמותירה צפייה בסרט החתונה. נדלקה בי נורת אזהרה מהבהבת.

נפתלי ורצברגר , י"ט בטבת תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

משהו בחינוך שלנו כנראה טובע בנו את הרגשת המחויבות למתן תשובה לכל שאלה שמוצבת בפנינו. עיתונאים ומראיינים עושים את התגובה האנושית הזו קריירה לתפארת.

מראה המרואיין המתפתל אל מול שאלה מביכה ומנסה לתת תשובה שתחלץ אותו מן המיצר הוא סימן ואות למראיין נוקב ולראיון מוצלח.

אריאל שרון, מנהיגנו המנוח, אולי לא המציא את השיטה, אבל ייזכר כמי ששכלל אותה והפך אותה לאומנות ממש. מי אמר שצריך להשיב לכל שאלה? ומדוע שהמרואיין ימצא את עצמו מובך נוכח פני האומה? בואו נהפוך את הכללים. שואל המראיין את שאלתו הנוקבת והמשיב אומר את שרוצה הוא לומר בלא כל קשר לשאלה. ממשיך המראיין ומתעקש, והתשובה לא מאחרת לבוא בלי קשר לשאלה והמראיין תוהה שמא לא הבין אל נכון, כי גם הוא רגיל לכללי המשחק של החידון הציבורי שהופרו ברגל גסה ואין פוצה פה.

מול הטענות כי עצורי דומה עונו בידי חוקרי השב"כ, ננקטה שיטת שרון בתפארתה. תחילה לא היה ולא נברא, שקרים ודמיונות ובהמשך הודעות שהכל חוקי ומפוקח על ידי היועץ המשפטי ובתי המשפט השונים (נזכירכם כי הטענות היו לקיום עינויים, לא לכסות החוקית הפרוצדורלית שלהם) ורק אז בחצי פה נאמר שאמנם היו אמצעים מיוחדים, בלתי שגרתיים אבל כולם כולם היו מפוקחים בסמכות וברשות.

וכאן בא השלב הבא: סרט חתונת הדמים, עם הנשקים המונפים, הקפיצות התזזיות והשמחה המתפרצת אל מול מותם של בני משפחת דוואבשה בדומה.

הדלפת הסרט המתודרכת, לצד הודעות הדברור של גורמי שב"כ ומשרד הביטחון באו כולן להכשיר את נקיטת האמצעים המיוחדים לחילוץ הודאות מן הנחקרים, שהרי חקירת פשע חמור ככל שיהיה אינה מצדיקה ומכשירה לחץ פיזי או נפשי במהלך חקירה.

אלה מוצדקים רק כאשר מדובר בפעולת סיכול של פיגוע דוגמת הפצצה המתקתקת וכך מדגישים דוברי ומדבררי השב"כ המדובר בחשיפת ארגון טרור ששם לעצמו מטרה, שומו שמיים, להמליך מלך. תראו את סרט החתונה ותשתכנעו עד כמה מסוכנים הרוקדים והאידיאולוגיה שלהם. זה גם אמור להיות השער אשר יכשיר את ההודאות שהושגו להיות קבילות במשפט, שהרי הם בסך הכל תוצר לוואי של חקירה מודיעינית שכל תכליתה חשיפה של התארגנות מחתרתית.

לפח הזה של השב"כ כמו לבלוף הנלווה לו נפלו היוהמ"ש, בתי המשפט, פוליטיקאים ואנשי ציבור והמוני רבנים שיצאו בכרוזים והודעות תמיכה בשב"כ- בלי קשר לעובדות עצמן.

מישהו מנצל בצורה צינית את הטעם הרע שמותירה צפייה בסרט החתונה, ואז כאשר שמעתי את תגובתו של נשיאנו בדימוס שמעון פרס (שכמובן הזדעזע עד עמקי נפשו מול סרט החתונה, "זה לא יהודי" זעם הנשיא כמו המוני בית ישראל) נדלקה בי נורת אזהרה מהבהבת.

ומעשה שהיה בתחילת שנות הארבעים שבו, חברת קיבוץ מסילות בעמק בית שאן שהותקפה בדרך לקיבוץ בידי ערבי שביקש לאנסה, הצליחה להניסו, אולם הרוחות בעמק סערו. אז החליטו המוסדות ללמד לקח ולסרס את התוקף, המשימה הוטלה על שניים- יוחאי בן נון, לימים אלוף בצה"ל ומפקד חיל הים והשני עמוס חורב, לימים אלוף בצה"ל ונשיא הטכניון.

באחד הלילות, תחת הגשר הרומי בכניסה לבית שאן, נלקח החשוד באונס וסורס. נחסוך ממך הקורא את התיאור הגרפי של הפעולה כפי שהוא מופיע בזיכרונות של אנשי הפלמ"ח.

מכל מקום, לא עברו ימים רבים ופחד נפל על ערביי עמק בית שאן ומשורר הפלמ"ח חיים חפר (פיינר) חיבר שיר הלל לפעולה שהותאם ללחן של שיר איטלקי והפך להמנון בלתי רשמי של הפלמ"ח. "סירסנוך יא מוחמד" שרו יפי הבלורית והתואר סביב המדורות "בלי נרקוזה בלי נרקוזה" המו מיטב בנינו בערגה. לא היו אז מצלמות ופרשנים ושידורי טלוויזיה ורבנים מלאי חרטה נפקדו מן השורות.

שיהיה ברור, אני לא אחוז התפעלות מריקודי החתונה, מהאלימות הטבועה בהם ממש כשם שמיצגי השנאה באצטדיוני הכדורגל ומיצגי האלימות והסכינאות בדיסקוטקים ובפאבים מחליאים למדי. אבל קינות הנהי על נערי הגבעות ותוכחות המוסר המזויפות של קשישי הפלמ"ח לא עובדות עליי.

ההצתה בדומה צריכה להיחקר, ומבצעיה צריכים לבוא לדין, עפ"י כללי הדין והחקירה, ללא עינויים ולבוא על עונשם הראוי אם על רצח ואם על הצתה שהסתבכה וקטלה חיים.

ואשר למרקדים, מי יודע, אולי יום אחד יקום מהם נשיא הטכניון הבא. אחרי הכל כשבן גוריון פרק את הפלמ"ח, "סירסנוך יא מוחמד" לא היה במתחם השיקולים.