תפוס את הקיצוני – חלק א

פרופ' עמירם גולדבלום , כ"ד בטבת תשע"ו

עצמי

מקובל שמי שמבקש מקום עבודה חדש שולח "קורות חיים". אינני מחפש מקום עבודה נוסף כשאני כותב לערוץ 7, אבל מאחר ששמי ודאי מעורר את הבלוטות של חלק מהקוראים, ומאחר שעיתונאים אחדים מצטטים באופן סלקטיבי דברים שכתבתי, אני מבקש להבהיר כאן, באכסניה שאיננה הטבעית שלי, נושאים אחדים ואפתח בנושא חוק ה"שקיפות".

לפני כשבוע כתבתי פוסט בפייסבוק בתגובה ל"חוק העמותות" שהשרה שקד העבירה בוועדת השרים לחקיקה. הפוסט היה חריף במיוחד. כתבתי על שקד ש-"ידיה מלאו דמים".

השתמשתי בביטוי החמור הזה כדי להתגונן באמצעות התקפה על שקיפותה של השרה שקיבלה בין השאר מימון ממקור שנקשר (ועומד למשפט) להרג של רבים באפריקה ובדרום אמריקה. מאז שנודעו הפשעים המיוחסים למולר – השרה לא טרחה להחזיר את הכספים ולהתנער ממנו בפומבי.

בדיעבד הייתי כותב אחרת ובוודאי לא הייתי מעצב תמונה שהייתה קיצונית עוד יותר. אני מצר במיוחד על כך שנגררתי לפעול בדרך שבה הולכת השרה מזה שנים אחדות, כפי שכתב לאחרונה מיכה פרידמן ב"הארץ".

אבל גם ראוי להבהיר את ההבדל: איילת שקד איננה זקוקה למאבטחים בעקבות הפוסט שלי ואפילו לא בעקבות הפוסט של קולגה מהאוניברסיטה העברית שכתב דברים הרבה יותר חריפים ממני. מי שזקוק למאבטחים הם הארגונים שנגדם יצאה השרה בשיתוף פעולה שלה עם סרטון מחריד שנועד להסית נגדם.

הפוסט שלי היה מיועד להציג את האבסורד, לדעתי, בדרישה של שקד ואחרים שמופנית לארגוני זכויות אדם , אלה שמקבלים חלק נכבד מתקציבם ממדינות "זרות" – מה שמוכר כ"חוק השקיפות". אחד הטיעונים העיקריים בעד החוק היה שהמדינות הללו רוצות לפגוע בישראל ונעזרות ב"סוכנים" ישראלים שמספקים לגיטימיות להתקפות על ישראל.

אני יכול להבין את דרך המחשבה הזאת – לו היה מדובר במדינות אויב. אבל: 1) המדינות הללו תורמות לארגוני זכויות אדם בכל העולם : גרמניה, הולנד, נורווגיה והאיחוד האירופי הם מגדולי התורמים לחיזוק זכויות אדם בכל העולם. 2) המדינות הללו כולן ידידות של ישראל וכולן (חוץ מאלה שלא היו אז באו"ם, וחוץ מבריטניה ויוון) הצביעו כאחת בתמיכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – לצד מדינה ערבית. הן ממשיכות להיות ידידות של ישראל גם כ 70 שנה אחרי הצבעתן ההיא ב 29 בנובמבר. 3) מניסיוני האישי בשנים רבות של פעילות בשלום עכשיו – מעולם לא התבקשנו לפעול לפי א'גנדה של מדינה כלשהיא. הכספים שקיבלנו היו כדי לתמוך בתוכניות שלנו, כישראלים. כל היוזמות היו אך ורק שלנו ואף אחת מהמדינות שתרמו ל"מעקב ההתנחלויות" שהקמתי לא הציעה דרכי פעולה או הביעה בקשות כלשהן. הפירסומים שלנו פתוחים לכולם ולא כוונו מעולם למדינה מסוימת. אני בטוח שכך נהוג גם בארגונים האחרים.

4) הציונות הקלאסית שעליה אני משתייך רצתה לבנות מדינה לעם היהודי כדי שיהיה עם ככל העמים ועם בין העמים. הקשר עם מדינות העולם הוא חלק מהאתוס הציוני הזה והוא מקור עוצמה לישראל 5) ארגוני זכויות האדם וארגוני השלום של ישראל הם מי שמייצרים לישראל שם טוב בעולם וגורמים לעולם לראות במדינת ישראל דמוקרטיה נאורה. 6) הקשר של ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום עם העולם הרחב הוא טבעי: הלא ברור שאף מדינה לא תתרום לארגון בעל אופי ואג'נדה לאומנית אלא רק למי שמקדם גישות על לאומיות – וזכויות אדם היא החשובה שבהן, היחידה שמשותפת לכל בני האדם בעולם.

אז אם ברור שכל ארגוני הימין לא יזכו לעולם לתרומה ממדינות כלשהן, האם התרומות שמגיעות אליהם מאנשים ומארגונים פרטיים בהיקפים גדולים בהרבה מאלה של ארגוני זכויות האדם – הם מחוסרות אג'נדה? האוונגליסטים בארה"ב אוספים עשרות מיליוני דולרים בשנה לארגונים בישראל – ללא מטרה? ותורמים פרטיים שתורמים לעמותות של הימין והמתנחלים – זה מקרי או מכוון לחזק פעילות פוליטית?

ייתכן שגם הם, כמו המדינות התרומות לארגוני זכויות אדם, מעבירים כספים ואינם מבקשים תמורה – אבל עצם תרומתם של האוונגליסטים לארגונים מסוימים מקדמת אג'נדות שקשורות בין השאר לסילוק המוסלמים מהר הבית, בתקווה למלחמת גוג ומגוג והחזרת ישוע וגם להמרת דת לכל היהודים.

ומהי האג'נדה של תורמים פרטיים לפוליטיקאים? ובמקרה של התרומה הספציפית למי שיזמה את "חוק השקיפות" – הלא מדובר בתרומה של מי שנעצר בידי האינטרפול שתרם כספים לאיילת שקד, לגלעד ארדן וליריב לון ויתכן שגם לאחרים – הוסגר לבלגיה אחרי כ 9 חודשים של מעצר ונחשד לסחר בנשק ובסמים עם ארגונים מתועבים באפריקה ובדרום אמריקה. האם מולר תרם לאישים הללו בלי לתמוך באג'נדה כלשהיא? במקריות סטטיסטית או בכוונת מכוון? ומדוע שהשקיפות הזו לא תחול גם עליהם?