הפוליטיקה של הספרות

נפתלי ורצברגר , כ"ו בטבת תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

"זהו יום שחור לספרות בישראל" צוטט הסופר סמי מיכאל נוכח הידיעה כי ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה" לא זכה להיכנס אל רשימת הספרים הנכספת של היצירות הנלמדות במערכת החינוך לבגרות.

מאז פרוץ המחשב לחיינו ועמו גם הנגישות למקלדת, פורחים ועולים להם סדנאות כתיבה וחוגי ספרות המנגישים את טכניקת הכתיבה לכל דורש, ומדפי הספרים "מתעשרים" מידי שבוע בכותרים חדשים ובסופרים המגשימים את חלומם להימנות על קהל הסופרים בישראל. אם הסופרים של פעם היו חבורה מגובשת, עתירת אינטריגות ותככים, אהבות ושנאות, שקינאה ותחרות שמשו ביניהם בערבוביה, התרחבות המשפחה הכותבת והנמכת הרף הסירה את הקסם ואת ההילה.

הכותרות הראשיות שבעיתון הארץ על "החרמת" ספרה של רביניאן העוסק באהבה בלתי אפשרית של צעירה יהודייה ופלסטינאי במהלך חופשה באמריקה, החזירו את הסומק ללחיים החיוורות של אנשי רוח זנוחים, שזינקו במרץ עלומים ממעמקי הבוידם אל מול כל מצלמה ומיקרופון ורשפו וירו זיקים על שר החינוך ואנשי משרדו שפחדם מפני התבוללות ומסרים אנטי לאומיים מביאים אותנו לימים חשוכים של פסילת ספרים והבעת אי אמון בנוער העומד לפני גיוס לצבא.

אכן כותרות הארץ הצליחו לבלבל אותנו עם העובדות, והעמימות שניצתה בכתבות יצרה את הרושם כי הייתה כאן צנזורה ופסילה של ספר נוכח תכנו הפרובוקטיבי, ולא הימנעות ממתן הכרה קאנונית לרומן חביב ובינוני למדי על ידי הפיכתו למושא לימודי הבגרות.

השר בנט שנחלץ לעזרת הממונות הפדגוגית שגמגמו בהתנצלות, הוסיף מבוכה כאשר את הנימוק להסתייגות מספרה של רביניאן מיקד באופן בו מוצגים חיילי צה"ל ברומן. "הצגה שקרית" טען השר והתעלם משורת נימוקי ההתבוללות.

האמת הפשוטה, לפיה כדי שספר יכנס לרשימה המצדיקה לימוד ועיון בו צריך שיצבור קילומטרז', צריך שחוקרים ומלומדים יגלו בו רבדים תרבותיים, מסרים וקונפליקטים גלויים וחבויים. צריך ספר כזה להצדיק את כניסתו לרשימה.

מה נאמר, גדר חיה של רביניאן, יצא לאור לפני שנה ומחצה ומלבד היותו רומן חביב לא היה "שוס" גדול. לא אצל המבקרים ולא במכירות- נושאו פרשיית אהבים בין יהודייה לערבי, לעוס לעייפה, והצגתו "כספר אסור" שהציתה את העניין בו הייתה קמפיין של עיתון הארץ שהתבסס על קולות זועמים של מורים לספרות וארגוני מנהלים עלומים.

יש בי יותר מחשש שהקמפיין של עיתון הארץ נעשה כמחווה לזכרו של גרשום שוקן ליום פטירתו העשרים וכמה, אשר מאמרו "קללתו של עזרא" הודפס שוב והעלה על נס את התזה כי מאז ומעולם התבולל להנאתו עמינו עד ליום בו עזרא ונחמיה, בחזרם מגלות בבל, תבעו את גרושן של הנשים הנוכריות.

מה נאמר, חומר הלימוד לבחינות הבגרות בספרות עמוס בתכנים בעיתיים "חרבת חזעה" של ס. יזהר מתיש ומכפיש את חיילי צה"ל ואת תלמידי י"ב זה שנים, והקונפליקט שבין האהבה לזר השונה ובין המסורת היהודית מפרנסים ספרים רבים. כמעט כל יצירתו של וודי אלן עוסקת בכך וגם לא מעט ספרים המהווים את ליבת הספרות העברית ותכניות הבגרות כמו "מאחורי הגדר" של ביאליק, "האדונית והרוכל" של שי עגנון, "המאהב" של א.ב. יהושע, ו"חצוצרה בוואדי" של סמי מיכאל. כולם עוסקים באהבות אסורות שבין יהודי לגויה, ואף אחד לא נופל מהכיסא.

אפשר להירגע, משרד החינוך לא הפך לסניף של ארגון "להבה" או לסניף של "יד לאחים". המאבק בהתבוללות נטוע בנו מאז חמור אבו שכם הקורא לבני עמו החווי לאמץ אליהם את מעשה שכם "את בנותינו ניתן להם ואת בנותיהם ניקח לנו", עבור ביוסף הנמלט מיצועה של אשת פוטיפר המצרית.

המשורר שאול טשרניחובסקי (זה מהשטר החדש של חמישים ₪) שבעצמו היה נשוי לאוקראינית פרובוסלבית כתב בשירו המדהים "בת הרב ואמה" את הדיאלוג הנצחי שלא נס לחו:

"אִמִּי, אִמִּי, אוֹמֵר הוּא לִי,
יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁש.
יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב,
תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ.

בִּתִּי, בִּתִּי, בִּרְבִיד זָהָב,
עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁש,
בָּךְ יִסְתַּכֵּל מִן הַגְּזוּזְטְרָה,
כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ."

"גדר חיה" והחומר לבגרות אינם עניין של חינוך או ספרות. זהו לכל היותר קמפיין פוליטי תרבותי וניסיון לאינדוקטרינציה שנס ליחה. זהו לכל היותר יום שחור לעסקני הספרות, ועם זה ניתן לחיות בשלום, ואולי אפילו בשמחה.