חוק השבת: האליטות עושות בחוק כרצונן

קשה שלא להתרעם נוכח מדיניות ה'איפה ואיפה' המתקיימת בסוגיה של עבודה בשבת

עו"ד יעל דולב , כ"ז בטבת תשע"ו

יעל דולב
יעל דולב
צילום: עצמי

בימים אלו עולה לדיון ציבורי בתקשורת ובכנסת ישראל הצעת "חוק יום המנוחה השבועי", שמטרתה לשמור על השבת ולעגן יום מנוחה אחיד ויחיד לכל האוכלוסייה היהודית בישראל.

הצעת החוק מבקשת לקבוע כי עסקים לא יהיו פתוחים בימי המנוחה השבועי (שבת וחג), למעט אם התקבל היתר מראש משר הכלכלה. החוק אמור לחול על כלל העסקים למעט בתי אוכל, בתי עינוגים, תחנות דלק ובתי מרקחת. עוד קובעת הצעת החוק כי לא ניתן יהיה לכפות על אדם לפתוח את עסקו, ולהתנות חתימת הסכם (שכירות וכדו') בכך שבית עסק יופעל בשבת.

אך עיון בחוקי העבודה שנחקקו מזה שנים רבות, ועיון בפסיקות בתי הדין לעבודה יגלו כי המטרה של מנוחה שבועית לעובד ודווקא ביום השבת, כבר מצאה ביטוי מפורש בחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כללים נוקשים לעבודתם של עובדים בשבת ובפסיקה.

עם זאת, המצב האמיתי, בשטח, הוא שהחוק לא נאכף מספיק על ידי משרד הכלכלה האחראי על הנושא. גם שאר גורמי אכיפת החוק בישראל אינם אוכפים בנחישות את החוקים הנוגעים לעבודה בשבת. הדברים באו לידי ביטוי מובהק לאחרונה, בהודעתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, כי אין בכוונתו לאכוף את הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי משחקי הכדורגל המתקיימים בשבת.

קשה שלא להתרעם נוכח מדיניות ה'איפה ואיפה' המתקיימת בסוגיה של עבודה בשבת. נראה כי במקום לנסות ליצור חוקים חדשים המעלים מן האוב ויכוחים ישנים, ראוי שרשויות האכיפה יעשו שימוש בכלים שכבר ניתנו להם, שכן חוקים חדשים לא יועילו ככל שלא יאכפו – שזהו המצב כיום.

זהו עניין מהותי, שכן לא ניתן להתעלם מכך שבמרבית המקרים העובדים המועסקים בשבת הם אותם עובדים קשי יום שנאלצים לעבוד בשבת בשל מעמדם הכלכלי הנמוך. בכך לא רק שנפגעת "הזכות לרוגע, שלווה ובילויים", אלא שאין להם שום אפשרות לחיזוק הקשרים החברתיים והתא המשפחתי. כידוע לכולנו המערכת החינוכית שובתת בשבת, רוב גדול בציבור הינו רוב מסורתי שמעדיף את יום השבת כיום המנוחה שלו. לגבי אותו עובד נשללת האפשרות לבחור את יום השבת כיום המנוחה וברור כי יום מנוחה חלופי אינו נותן לו דבר.

בית המשפט העליון, קבע כבר כי בקביעת יום מנוחה אחיד לכולם, אין המטרה לספק רק מנוחה פיזית אלא גם מנוחה חברתית, כפי שביטא זאת נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר:

"ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו"

ויפים במיוחד לעניין זה דבריו של השופט ברק (בגץ 5026/04)

"יום מנוחה זה נקבע באופן אחיד לכל המשק ובכך מקדמים את הערך המשפחתי של יום המנוחה, התכלית השניה היא תכלית דתית לאומית הרואה בשמירת השבת ליהודים משום הגשמה של אחד הערכים החשובים ביותר ליהדות שיש להם אופי לאומי".

ראוי כי מקבלי ההחלטות יאמצו את התכליות שציין נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק ויזכרו את התכלית הראויה של שמירה על זכויות השכבות החלשות בחברה יחד עם זכותו של כל אדם להגנה על אמונתו.