מנין בא מושיעם של ישראל

הרב יצחק דור , כ"ז בטבת תשע"ו

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לפני המכות הגדולות אשר נעשות במצרים, עורכת התורה בפרשת השבוע שלנו היכרות עם מבצעי השליחות – משה ואהרון: "הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא משה ואהרון".

אהרון ומשה, משה ואהרון, מתחלפים מתחילת הפסוקים לסופם ומראים כנראה את החיבה והאהבה ביניהם ואת מעמדם השווה בתחילת השליחות. אבל שאלה גדולה נשאלת בפרשה. לפני הפסוקים המדוברים, כשמתחילה התורה ליחס את משה ואהרון ולספר לנו מאין הם הגיעו, מאיזה משפחה, מי הוריהם ומי קרוביהם היא מתחילה ליחס את ראובן ושמעון לפני לוי.

"אלה ראשי בית אבותם, בני ראובן בכור ישראל... אלה משפחות ראובן ובני שמעון... אלה משפחות שמעון. ואלה שמות בני לוי לתולדותם גרשון וקהת ומררי ... ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרון ואת משה..." וכן הלאה עד הפסוקים שהבאנו בפתיחה: "הוא אהרון ומשה", המסיימים את שושלת היחס הזאת.

מה ענין יחוסי ראובן, ושמעון ליחוסם של משה ואהרון. אנו יכולים להבין שצריך את יחוסי לוי כדי ליחס את האיש מבית לוי שלקח את בת לוי, עמרם ויוכבד. אבל מדוע צריך להתחיל בראובן ושמעון? חז"ל ראשונים ואחרונים נזקקו לשאלה זו, וענו בכוונים שונים.

מפשטם של כתובים עולה דבר ברור. התורה כאן מדגישה את סדר הדורות ואת החשיבות של הסדר. אין לשבט לוי אפע"פ שמשה ואהרון באו ממנו טענה בדבר הבכורה בעם ישראל, והנהגתם של משה ואהרון את עם ישראל לא שוברת את רצף ההנהגה הרגילה כדוגמת יהודה ויוסף. ישועת ישראל ממצרים היא דבר העומד בפני עצמו, ובחירת הקב"ה בשבט לוי ליציאה ממצרים תלמד על עצמה ולא על ההנהגה בא"י. כך משמע מדבריו של הרמב"ן בפרשתנו.

בנוסף אי אפשר להתעלם מהעובדה ששלושת השבטים המוזכרים כאן הם אלה שספגו ביקורת נוקבת בפרשת ויחי מיעקב אבינו. ראובן על מעשה בלהה ושמעון ולוי על מעשה שכם או על מכירת יוסף (לפי הפרשנים השונים). ייתכן לומר שהתורה מכניסה אותנו לפרופורציות על הביקורת הזאת ואומרת לנו בצורה ברורה שעדין לאחר הביקורת מעמדו של שבט ראובן ושל שבט שמעון ובוודאי שבט לוי הוא מעמד איתן, והם מקובלים על ידי הקב"ה "כשבטי י-ה ". זוהי הרוח העולה מפירושו של רש"י בפרשה.

אבל ישנה נקודה מרתקת בסוגיה זו. רק אצל בני לוי מתחילה התורה בפתיחה "ואלה שמות": "ואלה שמות בני לוי לתולדותם גרשון קהת ומררי".

השל"ה בפרשת וארא (תורה שבכתב דרך חיים תוכחת מוסר) מחדש כי שמות אלה מביעים הזדהות עמוקה עם צרת השעבוד והגלות. גרשון כשמו – גר הייתי בארץ נוכריה, מררי – בפרשנות פשוטה ע"ש מרירות החיים בגלות, וקהת לדעת השל"ה מרמז לשיניים קהות כדימוי לחוסר יכולת עמידה כנראה גופנית או צבאית.

לפי פרשנות זו זכה לוי להנהגה של ציבור מתוך הזדהות מוחלטת ורגישות לצרת הציבור המתבטאת בשמות בניו, והתבטאה לדורות אצל משה ב: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול" וכן: ב "ויאמר לרשע למה תכה רעך". רגישות לצרת הגלות ולתופעותיה הקשות.

רצוי וחובה להביא בנושא זה גם את דבריו היוצאים דופן בעוצמתם של הרש"ר הירש זצ"ל שהשבוע חל יום פטירתו, כ"ז בטבת תרמ"ט. ההקדמה של יחוסי משה ואהרון באה לטענתו כדי למנוע שתי סכנות.

האחת – סכנה גדולה להפוך את מושיעם של ישראל למשיח שנולד משמים, לאיש הנולד בצורה ניסית ולא טבעית ולכן יכול להושיע את ישראל. באה התורה ואומרת שיש לו אבא ויש לו אמא, יש לו בני דודים ויש לו אחים ואחיות. הוא נולד למשפחה נורמאלית בתוך משפחות נורמאליות אחרות בעם ישראל, וכך היא גאולתם של ישראל, על ידי שליח בשר ודם.

הנקודה השניה היא הפוכה, לא כל אחד יכול להיות מנהיג. חפש הקב"ה בשבט ראובן ולא מצא, חיפש בשבט שמעון ולא מצא, לבסוף מצא במשפחה מיוחסת בשבט לוי את מושיעם של ישראל, ושלחו לבצע את התפקיד. לכן נמנו ראובן ושמעון לפני תולדותיו של לוי.

שתי הנקודות הללו שמעלה הרב הירש זצ"ל משלימות באופן מפתיע אחת את השנייה ומלמדות הרבה על הנהגה ומנהיגות.