הפחד מעצמנו

טוביה ברוקנר , כ"ט בטבת תשע"ו

טוביה ברוקנר
טוביה ברוקנר
צילום: עצמי

במרץ 2004, כחודשיים לאחר חזרתו של אלחנן טננבוים משבי חיזבאללה, התפרסמה כתבה באחד העיתונים היומיים, שבה תואר תהליך השיקום שאותו עבר מאז שובו ארצה. תוך כדי קריאה צדו את עיניי שורות אשר תיארו כי טננבוים ישן עם רגליים מקופלות במיטה.

שאלתי את עצמי, מדוע זהו עניינם של הקוראים? אבי, שהיה לידי אמר: ראה, אדם נמצא שנים מועטות בשבי בחדר קטן וחשוך ולוקח לו יותר מחודשיים לחוש בטחון לפרוס שוב את אבריו ולמתוח אותם לכל עבר. למד מכך על מדינתנו ועמינו - מה אתה מצפה? ששנים כה מועטות לאחר ששבנו מגלות בת אלפי שנים נקום כולנו ובביטחון נבסס כאן תרבות יהודית אותנטית אחידה, או שמא לחלופין נבסס כאן מיד אחיזה בכל מרחבי ארצנו? לפיכך, חשוב שנהיה מסוגלים לומר בביטחון כי אנו יהודים, וכי יש לנו תרבות ומסורת יהודית שבאנו לממש על אדמת אבותינו.

חוק השבת אשר קודם על ידי ח"כ מיקי זוהר ושלצערנו הרב כבר הספיק לרדת מסדר היום באדיבות רוה"מ, מחדד את הנסיבות שהובילו את טננבוים לשבת ברגליים קפוצות ומקופלות. ככל הנראה ולצערנו, נראה כי בעת הנוכחית עדיין איננו בטוחים מספיק בעצמנו כחברה, בזהותנו, בעברנו, ובדבר המהווה את אחד מסמלי העם היהודי- קדשות יום השבת, אשר אבותינו לאורך אלפי שנות גלות ובתקופות של גזרות השמד, היו מוכנים למסור נפשם עבור שמירתה וקידושה.

על רקע הדיונים התקשורתיים סביב החוק  עלתה בי תהייה- ממה נובע הפחד של כל אותם מתנגדי חוק, שמעבר לחשיבותו ההלכתית, הרי שהוא גם כולל בחובו שלל עקרונות סוציאליסטיים מבורכים? שכן במבט לעומק הנתונים, ניתן לראות בפשטות כי שמירה על המצב הקיים מאפשרת לנו להשתחרר קמעא מכבלי העבדות המודרנית.

בניגוד לדעה הרווחת של מתנגדיו, ניחן כי חוק זה מטיב עם החברה הישראלית שלוש פעמים. ראשית, הוא מאפשר מנוחה לעובדים ממגזרים מוחלשים. שנית, הוא מאפשר לנו כקולקטיב לעצור את השגרה האינטנסיבית ולבלות עם המשפחה, ובנוסף הוא מייצר חיבור לעברנו כעם, ולמסורת דרך מצוות השבת. כולי תקווה שנצליח לפרוס כנפיים, למתוח אברים, ולומר בגאווה גדולה וללא משוא פנים – מחזירים עטרה ליושנה, מחזירים את המסורת לבתי ישראל.