לא תמיד מתאפשרת בחינת סוגיה לאומית העומדת על הפרק, בכוליות שלה. פעמים רבות אנו מנתחים אותה מכל זווית אפשרית יום אחר יום, ולעיתים אף תקופה, אך מתקשים לבחון אותה במכלול שלה.
יש בחינות ומאפיינים שחסרים בשיח הציבורי, אם לא יודעים להשקיף על סוגיה מלמעלה. משל למסוק המצלם מהאוויר את המתרחש למטה, על פני התנועה המתבוננת בגובה העיניים, עם כל המכשירים האופטיים והטכנולוגיים שברשותה.
ייאמר בצורה ברורה וחד משמעית: הגוש שנעקר מצפון סיני, חוסם לנו את האוויר הלאומי בגבעות השומרון. ולחדשות בהרחבה: התופעות הלאומניות של התושבים הצעירים בגבעות השומרון, הן תוצאות ולא גורמים. ההתנהלות הציונית שסטתה מהדרך בעקירת יישובים, גרמה לסלידה מההנהגה הלאומית על כל גווניה, ולמרדנות אנרכית במוסדות השלטון.
הכותרות וההגדרות בכלי התקשורת, אמיתיות ונכונות. ההסתייגויות מהן חוטאות לאמת. למגר את הממשלה, להילחם בבית המשפט, לבעוט בציונות, לשנות את האופי של המדינה, לפרוק עול של מסגרות מסודרות, לצאת נגד התפילה לשלום המדינה, לפעול נגד צה"ל והמשטרה, להפגין ולזעוק חמס על עוול והפליות, הם חלק מהסוגות ההתנהגותיות של תושבי הגבעות, שהם תוצאה ברורה של עקירת גוש קטיף.
מה לנו כי נלין על השדה המצמיח את הפירות הלאומיים של האומה? בתל אביב לא יכולים להבין את התהליך, כמו שלא הצליחו להבין מה רע בעקירת יישובים. להפך, עקירת גוש ימית לא הפריעה לעקירת גוש קטיף, ועקירת גוש קטיף אינה מפריעה לעקירות נוספות, מלבד גושי ההתיישבות כידוע. גם עקירת יישובים בודדים אינה עומדת בדרך העקירה של גושי ההתיישבות. כללו של תהליך ציוני הוא גבולות 67, אך גם הם יביאו לגבולות 48, שגם הם יביאו לגבולות אושוויץ. לא אני אמרתי.
נחמד לשמוע את המילים החוזרות ונשנות, על בירורים לאומיים של תפיסות רוחניות ורעיוניות. נחמד גם לשמוע איך לטפל בנערי הגבעות. מדוע יש צורך לחנך ולקרב ולא להרחיק ולהעניש, וכדומה. אך ההבנה שעקירת גוש קטיף אינה מחזירה לסדר היום, וגוררת עיוותים לאומיים, נעדרת מהשיח. הגוש החוסם לנו את האוויר, שלא נותן לנשום, הוא גוש קטיף. מי שמזכיר לנו את החטא והעוול הלאומי הזה הם נערי הגבעות. מה שאנחנו כבר הספקנו לשכוח הם זוכרים ומזכירים. הבעיה היא שאנחנו מנתחים את הסוגיה בגובה העיניים, במקום לראות ולהתבונן בה מלמעלה.
לדור 48 ולדור 67, לדור 73 ואף לדורות המתנחלים של שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, קשה להבין ולהזדהות עם האמת שיוצאת מהגבעות השומרוניות. זה נראה ונשמע כמו אנרכיזם וכמו נעריות חסרת אחריות. אך היא שבאה להזכיר לנו ולעם לאן הגענו ולאן אנחנו הולכים. מדינה דו לאומית, ושתי מדינות לשני עמים, גושי התיישבות, התנחלויות מבודדות, וכדומה, מכתירים כותרות בעיתונים בכל יום.
השיח הציבורי ממשיך להתנהל כמו לפני עקירת גוש קטיף בווריאציות אחרות. ההוראה לא לפרוץ את הגבולות הלאומיות בגדרות כפר מימון, לא נחה ולא שוקטת. היא הפכה בעשור האחרון לגל של התקוממות עלומים שמזכירה לנו מידי יום, איפה אתם ואיפה הציונות שלכם. פשיטת הרגל הציונית מקבלת מידי יום, תנופות חדשות של מסרים מרעננים מהשומרון. הסטיה הפורצת מדרכו וחזונו של הרב קוק למחוזות של חב"ד וברסלב, מושרשת היטב בגוש קטיף.
הגוש הזה חוסם לנו את האווירה הציבורית. כדי לקבוע מה הפתרון, יש להבין מה הבעיה. היא לא תתורץ מעצמה, ולא תתיישב מאליה.