תפוס את הקיצוני – חלק ב'

פרופ' עמירם גולדבלום , ב' בשבט תשע"ו

עצמי

לפני כשבוע הסברתי כאן את עמדתי בענין חוק העמותות של אילת שקד. עיתונאי שייחס לי את האמירה (שגיניתי בכל מקום אפשרי) של מרצה אחר באוניברסיטה העברית על שקד ("חלאה ניאו נאצית") התנצל, גם במאמרו הבוקר ב"ידיעות".

אלא שבמאמר היום הוא גם קרא לי "תאום גופשטיין" במטרה "לאזן את ההתנצלות". אני שמח על כך ש"תאום גופשטיין" נחשב לשלילי אצל יועז הנדל. אני גם מסכים עם קביעתו של הנדל שתאום גופשטיין -  שהוא (לפי ויקיפדיה) חבר תנועה שהוצאה מחוץ לחוק, מי שנעצר פעמים רבות על הפרת סדר, על הכאת ערבים והכאת שוטר, על תקיפה וחבלה ברכוש, שנחשד ברצח, שחברי תנועתו שרפו את בית הספר הדו-לשוני, רודפים אחרי ערבים שעובדים בירושלים ומכים בהם על בסיס טענות גזעניות נגד התבוללות – אינו מתאים להיות פרופסור מן המנין באוניברסיטה העברית, אפילו לא תלמיד בה. אני מציע להנדל להרחיב בהשואה ביני לגופשטיין, מענין לאן יגיע.  

אבל הנדל ממשיך לצטט אותי בהוצאת דברים מהקשרם, אולי קשה יותר להתמודד עם ההקשר וקל יותר להכפיש ולפגוע. הנה מה שהוסיף ל"התנצלות" של היום – "מה שכן כתב גולדבלום הוא – "הדת היהודית מחסלת את כולנו – כפי שעזרה להיטלר לחסל את היהודים באירופה", ועוד כתב "האם יקום מישהו אמיץ ויאסור לגדל ילדים בהתנחלויות", זה אחרי שקרא למתנחלים הבוגרים "חיילי טרור". הוא צודק, כתבתי את כל הדברים הללו בהקשר מסוים.

גם כתבתי על כך בהרחבה בדף שלו בפייסבוק, אבל כשרוצים להכפיש ולצייר אדם קיצוני, לא עדיף להתעלם ? להלן העובדות – והקוראים ישפטו אם אלה אמירות קיצוניות, "גופשטייין סטייל", או שיש בהן הגיון, גם אם הוא שונה מהגיונם של רוב הקוראים כאן.

הנדל כתב - גם כאן בערוץ 7 - "לפני חצי שנה ישב פרופ' עמירם גולדבלום וצפה להנאתו בטלוויזיה כשלפתע ראה אותי מופיע שם. הטראומה כנראה הייתה קשה מנשוא. הוא ניגש מיד למחשב וכתב בפייסבוק מאמר שכותרתו האם יקום מישהו אמיץ ויציע חוק שיאסור לגדל ילדים בהתנחלויות, ובכך התכוון אליי למרות שאני לא גר בהתנחלות ב־20 השנים האחרונות".

הבהרתי להנדל שלא היה בתגובתי על ילדים בהתנחלויות שמץ של מחשבה עליו, אלא, כתבתי בדם ליבי בבבוקר שאחרי הרצח של נעמה ואיתי הנקין כאשר באולפן ערוץ 10 עסק הנדל בדיון על בניית מאחז בתגובה לרצח.  

לא יכולתי לסבול את המחשבה שארבעת ילדי הנקין ראו את הזוועה וישאו אותה איתם כל חייהם...יש לי נכדים בגילים הללו וחשבתי עליהם. קשה אמנם להאמין שהשמאלן הנוראי גולדבלום, ה"תאום", יהיה אמפתי לילדים קטנים שהוריהם המתנחלים נרצחו לעיניהם, רגעים מחרידים שגם חזרו אלי בחלום, וכשכתבתי זאת חשבתי רק על הארבעה במושב האחורי של נעמה ואיתי הנקין.

כתבתי להנדל – "אתה ודאי לא יכול להבין שדמעות עולות בעיני כשאני נזכר בהם גם עכשו. איך לא התביישת לכתוב את הדברים הללו ? הכל זה רק עמדות פוליטיות ? אין משהו מעבר לזה ?". לכן שאלתי בפייסבוק – וגם זה מאותו כאב -  האם יימצא אדם אמיץ שיציע חוק נגד גידול ילדים בהתנחלויות. כי ההתנחלויות הן כמו מחנות צבא בשטחים , זו גם הדרך היחידה ליישב את קיומן שם עם החוק הבינלאומי, זו גם ודאי הדרך שבה רואים הפלסטינים את מתנגדיהם.  האם מישהו מגדל ילדים במחנות צבא ? כאשר כל הסביבה נמצאת תחת משטר צבאי ? מי שרוצה לגדל ילדים נורמליים שישוב למדינת ישראל – כתבתי.

וכן, גם כתבתי על סכנת הדת והקשר לשואה – אין זה סוד שרבנים רבים בקהילות מנעו מאנשיהם להצטרף לציונים ואף החרימו אותם - וכך הדת היהודית מנעה במקרים רבים את ההסתלקות לארץ כבר כשהיו סימנים ברורים של האיום הנאצי. זה הקשר באמירה שהדת היהודית עזרה להיטלר לבצע את רצח העם היהודי. מי שהצטרפו לציונים - חילונים ברובם הגדול (ולמזלי - המשפחות של הורי, מפולין ומרומניה, אכן היו ביניהן) – עלו ארצה וניצלו, לצערנו לא כולם -  ק.צטניק היה נשוי לדודתי שנספתה. גדלתי על "בית הבובות" ו"סלמנדרה". (בנוסף ל"חסמבה" כמובן).. עמדת הרבנים הללו היתה אסון להמונים. וכאשר רבנים רבים בישראל נותנים גושפנקא ועידוד לגזענות, לפגיעה בזרים ובגויים, זו סכנה לקיומה של מדינת היהודים.

ולבסוף "חיילי הטרור". אכן - אני רואה בכל פעולת ההתנחלות טרור נגד העם הפלסטיני - כי "טרור" משמעותו איום והפחדה, ככל שזה קשה להבין למי שחי תחת חרדה יומיומית מירי ומסכינים. זו לפחות אחת ההגדרות המקובלות יותר במילונים בעולם למושג "טרור". טרור איננו מחייב שימוש בנשק, די שהנשק קיים וידוע או נישא על הכתף . טרור איננו אלימות שחיייבת לצאת לפועל - הוא גם איום באלימות. ההתנחלויות לא נוצרו מרצון לגור לצד הפלסטינים ולשפר את איכות החיים של בני שני העמים. לו היה כך, היתה עמדת המתנחלים צריכה להיות, מאז ההתנחלות הראשונה בשטחי הגדה (בספטמבר 1967) שלא ייתכן ששתי אוכלוסיות יחיו זו ליד זו במערכות חוקים שונות, כאשר רק המתנחלים מצביעים לכנסת של המדינה וקובעים בכך את גורלם של שכניהם שאינם יכולים להצביע.

כי לכל היותר, גם אחרי הסכמי אוסלו (שמשרתים היום רק את עמדת הימין – כך יש  "הוכחה" לקיומה של ישות פלסטינית נפרדת) הפלסטינים מצביעים , אם מאפשרים להם, ל"ועד האסירים" ואבו מאזן הוא יו"ר ועדת האסירים. לו המטרה היתה מגורים על אדמה שבעיני המתנחלים היא אדמת קודש, היה אפשר לעשות זאת בשיתוף עם הפלסטינים – להגיע להסכמות  ולהקים שכונות בשכם, ביריחו, בחברון - יחד עם הפלסטינים ולא נגדם ובלי להבהיר שהמטרה הסופית היא שליטה מוחלטת על השטח. לולא היינו מתנחלים בכוח הכידונים -  היינו יכולים היום להיות, אולי עדיין ללא שלום , אבל במצב כיבוש זמני וללא טענות על "אפרטהייד".

לכן גם כל מבוגר שחי בהתנחלות בדרך כלל נושא נשק והוא או היא נראים חיילים לכל דבר ועניין. ואם הם כחיילים, אז ההתנחלויות הן כמחנות צבא. וצבא, גם צבאנו שמגן על מדינת ישראל – ושבו שירת אבי (קצין בכיר בחמ"ד ובחיל רפואה) אני (מ"מ בגדוד חי"ר משורין, לוחם בקרב סואץ ב 1973) ושני ילדי (סיירת מטכ"ל, בני נפצע מאוד קשה בצאלים ב) - הופך להיות חלק מהאיום וההפחדה.