מבין ענפי האקליפטוס

נפתלי ורצברגר , ג' בשבט תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

תושבים מעפולה עילית פנו לבג"ץ, כך דווח בעיתונות, בדרישה לבטל מכרז של מנהל מקרקעי ישראל לבניית שכונה חדשה של בנה-ביתך, בו זכו באופן מפתיע עשרות משפחות ערביות מהגליל.

בעוד הזוכים במכרז טוענים כי בתום לב מבקשים הם, כאזרחים ישראלים שווי זכויות, לקדם את רמת חייהם ולצאת אל מרחבי החברה הישראלית- מצג נאור ושובה לב לכאורה, טוענים העותרים כי מרקם החיים הרעוע בלאו-הכי ישבר. עוד טוענים העותרים כי מאחורי הרכישה המסיבית עמדה מזימה מתוכננת וכספים עלומים להשתלט על הקרקעות המוצעות באופן פסול ולהפוך את העיר עפולה לעיר מעורבת של יהודים וערבים.

גילוי נאות, נולדתי וגדלתי בעפולה עילית. צרור בתים קטנים אדומי רעפים, בשיפולי גבעת המורה, עם גינות ועצי פרי. סתם בתים ללא עבר היסטורי מפואר או מורשת חלוצית, שנקבצו לתוכם שלל צבעוני של אנשים, מפא"יניקים ותיקים שמאסו בחיי השיתוף בקיבוצי העמק, פליטי העליות הגדולות מתימן, מרוקו, רומניה, עירק ופולניה, משפחות צעירות וקשישים שנדחקו לפינה זו בעולם לאחר חיים של ייסורים ונדודים.

עפולה עילית, מוקפת שדות חיטה של המושבים והקיבוצים, עם פריחת כלניות מדהימה. בחורשה שמול בית החולים הסמוך היה צרור בתים ליד הכביש הראשי (הדרך לתבור) בו חלפו הנוסעים לטבריה נחפזים מהכא להתם, לא מקום ששווה לעצור בו.

ובתוך השוליים האלה, פריפריה למהדרין, הייתה לי ולחבריי הילדות המאושרת שבעולם. סובבים בין משחקי ההקפות והכדורגל במגרש מאחורי חנות המכולת של לוי, בתפילות בבית הכנסת "נצח ישראל" שם הרב רצון השוחט התימני מקריא בהטעמה ובניגון את ההלכות מקיצור שולחן ערוך לקובץ זקנים מנומנמים שהמתינו למהדורת החדשות היומית ביידיש, לטעימה של בריק טוניסאי נוטף שמן ואריסה במרכז ליד שני הקיוסקים, מיזם ייחודי של שני יוצאי רומניה שהתחרו זה בזה במכירת ארטיקים לילדים, בהצגות היומיות בקולנוע "חן" וכסאותיו החורקים ובפעולות בקן הנוער העובד (בני עקיבא באותם ימים לא טרחו להגיע) וטיולי אופניים לתל עדשים ולפסגת התבור.

עשרות שנים שאני כבר לא מתגורר בעפולה עילית, ואני עדיין מתגעגע. עפולה עילית של אז נעלמה ברובה. אני יודע כי לפני כמה חודשים הייתי שם. ירדתי מהכביש המהיר ובלב הולם חיפשתי את עקבות הילדות, לא כל כך מצאתי. במקום היער עומד היום מרכז קניות ענק ובתי השיכון הקטנים תפחו לווילות. קולנוע חן נהרס ועל תילו מגרש חנייה הומה. הפחון של גברי נעלם וילדים זרים ברולרבליידס דוהרים בשבילים שלי. המורה צבעוני שבהומור החד והסרגל הכואב ניסה לאלפנו דרך ארץ, תורה ודעת, הלך לעולמו ובית הכנסת נצח ישראל סדוק ושומם ובקושי יש בו מניין בשבתות, וכן גם בשערה של מלכת הכיתה בבית הספר "מעלות" זרקה לה שיבה.

התוגה המלווה כל ילד שבגר בחפשו אחרי שורשי ילדותו האבודה לא פסחה עליי. כך דרכו של עולם במיוחד בארץ כמו שלנו שהזמן בה שועט במרוצה והקדמה והפיתוח מוחים את העבר וזכרונו השווה לעולם של אתמול לסטפן צוויג .

ובכל זאת, מאז הידיעה על המכרז שהולך להפוך את עפולה עילית שלי לשכונה ערבית, שנתי נודדת, החלום נסדק, ואני לא בדיוק מצליח להסביר לעצמי מדוע.

מאז ומעולם היו ערבים בעפולה עילית. בקיץ באו מהכפר הבדואי א-דחי למכור סברס קרים וקוצניים ומתוקים. קו האוטובוס 5 לכפר נין אסף על הדרך אותנו יחד עם הכפריים שבאו מהשוק. ובכל זאת ערבים שיגורו כקבוצה בשכונה שלי שבוודאי יבוא היום ויבקשו להקים מסגד, חופש פולחן לא?!

המחשבה שאת חלומה של עיירה קטנה נידחת, בשולי החיים, מחוץ לחדשות יביאו לסיום- מקוממת אותי.

בג"ץ, סביר להניח, יתלבט בין התקדים של בורקאן, אותו ערבי שחפץ להתגורר ברובע היהודי המתחדש בירושלים ובית המשפט, עם לא מעט התלבטויות, סרב לקבל את העתירה גם מהנימוק כי תכנית ההתיישבות של רבעים לבני הדתות והלאומים השונים סבורה וראויה, לבין תקדימי קעאדן אותם בני זוג ערבים נאורים שביקשו להתיישב בישוב יהודי חדש כשהם רוכבים על טיעון שוויון הזכויות ומבוקשם ניתן להם על ידי בג"ץ.

למעשה רציתי לכתוב על הקושי שביישום מלא של עקרונות השוויון באזור בו מוציאים להורג עשרות בני אדם בגין אמונתם כמו בסעודיה, או מוטלים ומופעלים עונשי מוות על מי שמוכר קרקע ליהודים, ואנו ממשיכים ולוחצים ידיים לשלום לרש"פ ולממלכת ירדן ומהללים את נאורותם היחסית.

נדמה כי בג'ונגל בו אנו חיים, כדי לשרוד חייבים לאמץ ולו מקצת מחוקיו. דמוקרטיה מתגוננת, מדינה יהודית מתגוננת. את השוויון והאוטופיה נותיר לאחרית הימים, לימים בהם יגור זאב עם כבש.

ועם זאת דברים אלה נכתבים מהבטן, מהלב, ממי שעיירת חלומותיו עומדת להתפוגג, ואפילו האקליפטוס הגדול בוואדי בשוליו של הבית ברסקו 5, האקליפטוס שמבין ענפיו השקפתי על השדות החומים ושרד את כל התהפוכות ואת זו העומדת, גם הוא לא יוכל לשרוד.