אנטיוכוס הגיבור

צבי פישמן , ח' בשבט תשע"ו

ציבורים שונים ברחבי הארץ ב"ה נהנים מהסרט החדש שלי: "סיפורי מעשיות של רבי נחמן" בכיכובו של יהודה בארקן. בשבוע שעבר באשקלון, כ 500 צופים מילאו את היכל התרבות, שרו בהתלהבות את השיר מהסרט: "טוב לי בחיים" בסוף ההקרנה.  

ההקרנות הקרובות תהיינה בתל אביב, רעננה, בית אל, קדומים, קרני שומרון, אלפי מנשה, יד בנימין ועוד...    ההקרנות נותנות לי סיפוק רב, אבל אני מעדיף את עבודת היצירה, לכן כבר התחלתי לכתוב תסריט חדש המבוסס על סיפורם של המכבים.

"המכבים"? חבר שאל בהפתעה. "אל תבזבז את זמנך. אתה אף פעם לא תשיג כסף מן הקרנות בארץ לסרט על המכבים."

"מה הבעיה עם המכבים"? שאלתי. "כולם אוהבים את חנוכה".

"אל תהיה נאיבי" הוא ענה. "סיפור המכבים יהודי מדי. המסר ציוני מדי. בעיני השמאל השולט על קרנות הקולנוע בישראל סיפור המכבים לאומי קיצוני. לפי תפישת עולמם החילונית, המכבים היו קבוצה של נוער הגבעות, חוליה של דתיים פנטיים שאיימו לקלקל את החיים הטובים של המתייוונים היהודים, תחת שלטון היוונים. הוועדות של הקרנות לקולנוע בארץ לא יתנו לך גרוש להפיק סרט על חוליית גיבורים אורטודוקסים שמסרו את חייהם להגן על התורה ולקדש שלטון יהודי על ארץ ישראל וירושלים – בלי להזכיר את שחרור בית המקדש מחילול נורא של זרים בהר ה'. סיפור המכבים מסמל כל מה שהברנז'ה התל אביבית שונאת. אם סמכת עליהם לתמוך במימון הסרט החדש שלך על המכבים, תשכח מזה. תבחר נושא אחר".

חבר שלי צדק. המצב היום, ושנים רבות קודם לכן, ממשלות ישראל מעבירות כמאה מיליון שקלים בכל שנה ושנה להפקת סרטים ישראלים. הכסף עובר דרך התקציב של משרד התרבות לקרן  הקולנוע הישראלי ולעוד כמה קרנות קטנות יותר. מאז תחילתו, הוועדות שבוחרות אילו סרטים יקבלו את התקציבים, נשלטות על ידי אנשי שמאל שבוחרים באופן עקבי סרטים עם מסרים חילוניים ושמאלניים בולטים.

אף על פי שממשלות ימין עולות לשלטון, הקול השמאלי בוועדות לקולנוע ממשיך לקבוע. התוצאה היא גל תמידי של סרטים ישראלים המיוצאים לפסטיבלים מעבר לים, מלאים במסרים נגד הכובש האכזרי והלא מוסרי של העם הפלסטיני המסכן, וסרטים עם דמויות סימפטיות של טרוריסטים, או דמויות של מתנחלים וחרדים שרואים אותם בעיניים מלאות שנאה, וכל מיני סיפורים בלי תוכן, המלאים במרירות, פריצות, עצבות וייאוש. כאילו ליצור סיפור או תמונה של ייאוש זו אומנות ממדרגה ראשונה.

ביקשתי עזרה כספית מן הקרנות לגבי כמה פרויקטים ואף פעם לא קיבלתי שקל. זהו המצב אף על פי שהייתי מורה לקולנוע ותסריטאות בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק, אולי בית הספר לקולנוע מספר אחד בעולם. בעבר מכרתי כמה תסריטים בהוליווד. לכן הוועדות של הקרנות לקולנוע בארץ, שמחליטות אילו תסריטים יקבלו תקציבים להפקה, אינן יכולות לטעון שהתסריטים שלי אינם מספיק מקצועיים.

האמת היא בכל פעם שאני מגיע לאחד ממשרדי הקרנות לתת להם תסריט עם הטפסים שצריך למלא, מן המבט בעיני פקיד הקבלה, אני מרגיש כחסיד סאטמר, כאילו הייתי לבוש במעיל שחור ארוך עם שטריימל על ראשי שמכסה את הקרניים שלי. נכון, הייתי יכול להוריד את הזקן הארוך שלי ולעבור ניתוח פלסטי על אפי הארוך כדי להראות כמו אחד מהברנז'ה, אבל תוכן התסריטים שלי גוררים דחיה מידית ממילא, אז לשם מה להתאמץ? ניסיתי עם "סיפורי מעשיות של רבי נחמן" וקיבלתי מכתב דחיה נימוסי בדואר לאחר כמה חודשים. ניסיתי עוד תסריטים עם תוכן של גאווה לאומית יהודית, וקיבלתי גורנישט מיט גורנישט. עשרות אנשים אחרים שהיו רוצים לעשות סרטים פרו ישראלים יאמרו לכם אותו דבר. חייבים לשנות את השיטה הנוכחית.

בינתיים, החלטתי לעשות את הסרט הבא על אנטיוכוס. הוא סוג הגיבור שהקרנות מחפשות. דבר אחד, הוא שנא יהודים דתיים ואת היהדות. עם אנרגיה פנטית ובלתי פוסקת הוא רצה שכולם יאמצו את אותה תרבות הלניסטית האהובה על הברנז'ה בתל אביב, תרבות שמעריצה את היופי, הפריצות ואת האומנויות והופכת אותם לאלילות. אנטיוכוס הגיבור רצה להפוך את ירושלים לאתונה מלאת אולימפיאדות, תיאטראות, בתי בושת, ובארים. הוא רצה להפוך את בית המקדש להיכל של זאוס. בנוסף לכך, מעבר לנבחרת הקדישות שהיתה לו, הוא היה חובב נערים...  אנטיוכוס הוא הגיבור הליברלי הפלורליסטי המושלם של התרבות המערבית, הדוגמא המושלמת לילדי בית הספר בישראל וליהודים בכל העולם.

תודות לעצת חברי, ותודות לנדיבות של קרנות הקולנוע בארץ והכסף של ממשלת ישראל, אני עומד להיות עשיר! אני עומד להיות מוצלח! עוד מעט אהיה במאי סרטים מפורסם! הוליווד תתכונני, אני בדרך חזרה אליך!