תג מחיר במעמד צד אחד

איתי גרנק , ט' בשבט תשע"ו

איתי גרנק
איתי גרנק
צילום: עופר עמרם

כותרות העיתונים זעקו בשבוע שעבר ודיווחו על תקריות אנטישמיות בצרפת, כחלק מגל גואה מתמשך באירופה כולה.

כחלק מעליית מדרגה אנטישמית הולכת וגוברת, הותקף מורה בסכין ופוליטיקאי יהודי נרצח בביתו. כתוצאה מכך יהודי צרפת התבקשו באופן חריג על ידי ראשי הקהילה להוריד את הכיפה מראשיהם מחשש לפגיעות נוספות על ידי גורמים מוסלמים עוינים.

בעוד שסוגיה זו תפסה כותרות ראשיות ובולטות, אירוע שאינו חמור פחות תפס נתח תקשורתי מזערי, כאשר פורעי חוק ריססו את דמותו של היטלר על קירות בית כנסת בתל אביב, אירוע מצער שמצטרף לשורה ארוכה של אירועי תג מחיר שלתפישת הכתבים נתפס כפחות "אטרקטיבי", למרות שמדובר על שרשרת אירועים הנוגעים לגל ה'טרור השקט' הפוקד בשנה האחרונה אזורים שונים ברחבי הארץ.

לדאבוננו, השיח הציבורי בתקופה האחרונה לא מותיר ספק כי דווקא אצלנו במדינת היהודים אירועים חדשותיים המכילים אלמנטים אנטי יהודיים וציוניים אינם זוכים כלל לחשיפה תקשורתית, ובוודאי כאשר אינם כוללים בצדם פגיעות חמורות בנפש.

גרוע מכך - באופן מקומם ולא מידתי נראה כי נוכחותם של אלמנטים אלה יוצרים חוסר עניין בקרב עורכי חדשות המשתייכים לאמצעי תקשורת שונים, שעבורם ידיעה חדשותית החובה בצדה פגיעה ביהודים, לא מהווה מסמך חדשותי "מסעיר" ובוודאי שלא משרתת את האג'נדה העיתונאית של ראשיה. וכך, עולה התהייה הרטורית מה היה קורה לו כנסייה או מסגד היו מחוללים בצורה כה קיצונית, כאשר את התשובה אנו זוכרים היטב מאירועי "תג מחיר" קודמים – קולות רעם נשמעו מכל עבר, והתקשורת חגגה. כזכור כך היה גם מיד עם תחילת האירוע הנפשע בכנסיית הלחם והדגים בטבריה.

אין חולק על כך כי יש להוקיע אירועים אלה מיסודם, בין אם הם מתחוללים בתל אביב, טבריה או במרסיי. אולם, נראה כי שיקול דעתם של רבים מאותם מושכי העט נפגם לחלוטין, ומוביל לכך שאירוע תג מחיר בלב ליבה של  העיר העברית הראשונה דווח כמבזק קצר שנדחק לעמודי העיתון האחוריים. משתמע מכך כי דווקא במדינת היהודים ריסוס כתובות והשחתה של בתי כנסת מתקבל בשוויון נפש מלא, ועצוב הדבר בהתחשב בעובדה כי יחסה של התקשורת לאירועים מאין אלה משפיע על יחסה של החברה לסוגיות הנידונות בה.

בל נשכח כי ייצוגים שונים בתקשורת מהווים מקור למחקרים רבים בארץ ובעולם. חלקם מלמדים שההבדלים בסיקור התקשורתי מעיבים על תופעות רחבות יותר. משמעות הדבר היא שהמנטרה הקבועה שמשתלטת על השיח התקשורתי, מייצרת במרוצת הזמן תפיסה ציבורית מעוותת הנוגעת לאירועים בעלי השפעה חריגה על החברה. אי לכך, מן הראוי והנדרש שיחסה של התקשורת יהיה שווה, או לכל הפחות שאינו יוטה במובהק לטובת אויבנו מבית ומחוץ.