מלחמה ורוח - הילכו יחדיו?

דוד נלחם באויביו במלחמות קשות. אולם, הוא גם מחבר שירה גדולה , זהו החיבור המיוחד בדמותו: קשה כעץ במלחמה ועדין בעמידה לפני ה'.

הרב משה כהן , ט"ו בשבט תשע"ו

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

שמואל ב פרקים כא - כג

הסיפור של בני שאול והגבעונים חותם באופן סופי את תקופת מלכות שאול. לאחריו מביא דוד לקבורה את עצמות המוקעים יחד עם עצמות שאול ויהונתן בנו שנקברו בגלעד. אולם פרק כ"א לא מסתיים בכך אלא בתיאור המלחמות נגד הענקים הפלשתיים ובחיסולם.

מה ראה שמואל לתאר את המלחמות האלו לאחר הסיפור של הגבעונים? לכאורה נראה כי מלחמות הכיבוש של דוד בפלשתים כבר נגמרו קודם לכן, שהרי פרק כ' נחתם כבר בתיאור שמות בעלי התפקידים במלכותו כסיום.

דומה שההיגיון העומד בבסיס סידור הפרקים של שמואל הוא הרצון לסמוך את תיאור המלחמות הקשות שדוד נלחם לשירה הנפלאה והמרוממת שלו. בנוהג שבעולם שאנשי מלחמה אין נפשם עדינה ואינה מתאימה לשורר שירים נפלאים שכאלה.

שמואל בוחר להציג את המלך דוד ככליל המעלות. מחד, הוא מלך שמנצח בקרב ומשלים את המלחמה עד תום ללא רחמים מתוך אמונה גדולה בשליחות שהציב לו ה' להצלת עם ישראל ולכינון ממלכתו. מאידך, הוא מסוגל להתעדן ולמלא פיו בשירים ותשבחות לקב"ה המבטאים את כיסופיו וגעגועיו לדבקות בו. 

שירת דוד נחתמת במשפט (כ"ב, נח) המתאר בצורה מאוד מוחשית את שתי הירושות שהותיר לנו דוד, הצבאית והרוחנית, מתוקף תפקידו הכפול כמלך ישראל וכמשיח ה' הנצחי: "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶדלִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".

חז"ל (במסכת מועד קטן טז ע"ב) אף דרשו את שמות אחד מגיבוריו של דוד "עדינו העצני" (כ"ג, ח) כתיאור של תכונותיו של דוד: "הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ"

מתוך הפרק היומי בתנ"ך