לאן עוד נגיע?

ריסוס כתובות על קירות ביתו של יהודי קשיש איננו "מעשה קונדס" שובבי, בוודאי לא כשמצורפת לכתובות סכין לאזהרה. דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ד בשבט תשע"ו

שלמה פיוטרקובסקי
שלמה פיוטרקובסקי
צילום: ברוך גרינברג

1. לפעמים אנחנו שומעים משהו, או רואים משהו, ומזדעזעים מיד. ברור לנו שדבר כזה אסור שיקרה, שזה נורא ואיום, שאסור לעבור על כך לסדר היום.

ולפעמים הזעזוע מגיע באיחור, לא באותו רגע ממש. אחרי שעה, אחרי שעתיים, ולפעמים אחרי יום או יומיים. זעזוע מושהה.

2. הדיווח הראשון על ריסוס הכתובות על ביתו של פרופ' יעקב מלכין ביום חמישי האחרון תפס אותי בעבודה באתר. השאלה הראשונה שהטרידה אותי באותו רגע היתה פתיחת הרמזים הטקסטואליים.

מרסס הכתובות נתן שתי הפניות, אחת לספר שמות והשניה לספר תהילים. ההפנייה לתהילים היתה פשוטה מאוד, ומצאנו אותה בקלות: "הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".

ההפנייה לספר שמות הייתה בעייתית יותר, כי היתה בה שגיאה. מצאנו אותה לפי הרמז שנתן המרסס בצמד המילים "מחיית עמלק". המרסס התכוון ככל הנראה לפסוק (מפרשת השבוע של השבת הנוכחית), "וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר".

אני מודה ומתוודה שגם השאלה השנייה שעלתה במוחי היתה קצת לא רלוונטית. תהיתי האם השימוש במראי מקומות, במקום להשקיע ולכתוב את הפסוקים עצמם, מעיד על עצלנות או על דוסיות. האם המרסס התעצל לכתוב את הפסוקים, או שמא נרתע מלהחטיא את עובדי העירייה במחיקתם.

3. רק בהמשך היום, במחשבה שלישית, התחלתי להפנים עד כמה חמור מה שקרה על קירות ביתו של פרופ' מלכין הקשיש.

אני משער שבודדים מקרב קוראי השורות הללו שמעו לפני יום חמישי האחרון על פרופ' מלכין. האמת היא שגם אני לא שמעתי עליו, ואם שמעתי - שכחתי. אלא שמלכין, זאת יש לדעת, הוא ראש המכון ליהדות חילונית -הומניסטית. במה מדובר? לא אלאה אתכם יותר מדי, נראה לי שהשם מספיק בכדי להבין את רוח הדברים. 

העניין הוא שמאן דהוא, ששמע את שמעו של פרופ' מלכין, חשב שהדרך הנכונה למחות על דרכו היא באמצעות ריסוס כתובות על קירות הבית החיצוניים והנחת מעטפה עם סכין סמוך לפתח.

4. בהתחלה ריססו כאן כתובות על מסגדים, וקצת השחיתו מכוניות של ערבים. אחר כך עברו "הצדיקים הטהורים" לרסס כתובות גם על כנסיות, וגם ההצתות עלו מדרגה. זה כמובן לא נעצר שם, ויום אחד הגענו למצב שבו יהודי שורף למוות תינוק ערבי ישן וזוג הורים. לכאורה כמובן, לכאורה.

עכשיו, כשהכתובות רוססו על ביתו של יהודי, שחטאו הוא בדעות שאינן מקובלות על מרסס הכתובות, אנחנו צריכים לחכות לרגע שבו מישהו יחליט להצית בית של יהודי שאיננו חושב כמוהו? 

לצערנו מתברר שריסוס כתובות איננו מעשה קונדס. הסכין שצורפה לריסוס מבהירה גם היא שלא מדובר במחאה אזרחית בלתי אלימה. לאן נגיע בסוף? זה לא ייעצר לפני שהחבורה המטורפת הזאת תרצח יהודי?