עורכי הלילה בטלוויזיה

עברנו לעידן שבו טיפת שלג, כנראה, חשובה יותר ותקשורתית יותר מטיפת דם.

יורם דורי , ט"ז בשבט תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

אתמול, די במקרה, בגלל צפייה במשחק הניצחון של הפועל תל אביב על מכבי אשדוד במסגרת ליגת העל בכדורסל צפיתי במהדורות הלילה של חדשות הערוץ הראשון ושל ערוץ 2.

לתדהמתי שתי המהדורות נפתחו בקשקשת אין סופית על הסופה שעומדת להתרחש. המצלמות הוצבו בחוצות ירושלים. הכתבים רעדו מקור וחבשו כובעים אופנתיים וכפפות מרשימות.

הצוותים, על סף קפיאה וקבלת דלקת ריאות, עקבו אחרי כל טיפת שלג שבקושי ירדה על ירושלים ודווחו בקול דרמטי על היערכות העירייה לשלג שמי יודע אם ירד. מפעם לפעם, כדי להגביר את הדרמה, הוקרנו על המסך קטעים מסופת אשתקד (בעצם זו שמלפני שנתיים) והכבישים הסגורים ובובות השלג של אותה עת.

באותו יום, באותה שעה, שבה מהדורות הלילה נפתחו בדיווח על המאבק העתידי בשלג נאבקה שלומית קריגמן בת ה-24 על חייה בחדר הניתוח של בית החולים הדסה בירושלים. הרופאים ניסו להצילה. המשפחה המודאגת התפללה לבורא עולם שיצילה אך הכול  לשווא. שלומית נאבקה ולא שרדה. הרצח והמאבק על החיים נדחקו לאחור במהדורות הלילה. קודם שלג לבן אחר כך דם אדום.

שיקולי עריכה תמוהים שקשה, אפילו לי ציניקן בעל ניסיון תקשורתי לא קטן, להסביר. מעניין מי העורכים שחשבו שזרזיף שלג שאולי ירד בירושלים חשוב פי כמה מרצח ומניסיון רצח. מה הניע אותם להחליט שחדר המצב של חברת חשמל חשוב מחדר הניתוח בהדסה.

אמנם לא צריך לחזור לימים של פעם כאשר כל פיגוע קטן כגדול שודר אין ספור פעמים במשך כל היום. השידור שחזר על עצמו יצר את הרושם אצל הצופה כי לא מדובר באירוע טרור אחד אלא ברצף מחריד של מעשי רצח. הייתה זו טכניקת שידור שרק גרמה להעצמת תחושת הפחד והאימה שארגוני הטרור רצו להשיג. לא הכול שחור ולבן בחיים. יש גם אמצע הגיוני וממנו התעלמו העורכים בליל הרצח של שלומית קריגמן.

מתברר שמהפכת התקשורת של השנים האחרונות גם שינתה סדרי עדיפויות אצל חלק מעורכי החדשות: הסתבר שעברנו לעידן שבו טיפת שלג, כנראה, חשובה יותר ותקשורתית יותר מטיפת דם.

עצוב.