קיברו אותם מחוץ לגדר

לא ירחק היום שבו יעניק יו"ר הכנסת צל"ש שלאחר המוות לשארי בשרם של מתאבדים מפורסמים. זאת המסקנה המתבקשת מאופן הטיפול התקשורתי בפרשת מותו של זאב ניר, אחיו של הפזמונאי אהוד מנור. בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, הוצגה התאבדות של אישיות ידועה כמעשה הירואי, כמעט נאצל.

חגי סגל , כ"א באייר תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
לא ירחק היום שבו יעניק יו"ר הכנסת צל"ש שלאחר המוות לשארי בשרם של מתאבדים מפורסמים. זאת המסקנה המתבקשת מאופן הטיפול התקשורתי בפרשת מותו של זאב ניר, אחיו של הפזמונאי אהוד מנור. בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, הוצגה התאבדות של אישיות ידועה כמעשה הירואי, כמעט נאצל. שלל מכרים וכתבים קשרו כתרים לראשו של האיש, ששם קץ לחייו. הם לא עשו את ההבדלה הנדרשת בין אזכור סגולותיו ומצוקותיו לבין הוקעת המעשה הנורא שעשה.

התאבדות, חשוב להכריז, היא מעשה פחדני ואגואיסטי. אולי המעשה הכי פחדני ואגואיסטי שיכול להיות. אדם ששולח יד בנפשו עורק משדה מערכות החיים. רק טובתו עומדת לנגד עיניו כאשר הוא כורך את החבל סביב צווארו, יורה בעצמו, בולע גלולות שינה או קופץ ממרפסת גבוהה. לא איכפת לו מה יקרה אחריו ליקיריו, העיקר שהוא עצמו יהיה בעולם שכולו טוב.

התאבדות היא גם מעשה אכזרי מאוד. "אדם אחד גוזר געגועים על אנשים הרבה", כתב המשורר אבות ישורון. זה נכון לגבי כל אדם שהלך לעולמו, וזה נכון שבעתיים לגבי מי שמתאבד. הוא גוזר בזדון יגון תמידי על שארי בשרו. מלבד הכאב על אובדנו עליהם לשאת את העלבון הכבד שגורמת להם החלטתו לטרוף את חייו במו ידיו. הוא כאילו אומר להם: "אתם לא חשובים מספיק כדי להתאמץ לחיות למענכם? לא הצלחתם למלא אותי קמצוץ של טעם חיים".

ניתוח שלאחר המוות של מעשי התאבדויות מעלה, לעתים מזומנות, שהמתאבד היה בעצמו קרבן של יחס אוהד לתופעת ההתאבדויות. אלמלא ההבנה הסביבתית להתאבדויות קודמות, של חקלאים ואנשי עסקים ששלחו יד בנפשם בגלל מצוקה כלכלית, יתכן שזאב ניר היה מחפש פתרון אחר למצוקותיו. אילו ידע שכולם יוקיעו אותו לאחר מותו אולי היה מהסס לעולל לעצמו את הזוועה הגדולה מכל.

לפני כשלוש שנים נרשמה כאן התפעלות כללית מפרופסור ממכון ויצמן שרצח את אשתו, חולת האלצהיימר, ואחר-כך התנקש בחיי עצמו. מהדיווחים העיתונאיים על הארוע ומההספדים של השכנים קרנה הצדקה מוחלטת למהלך הקטלני.

הם הציגו אותו כדרך ראויה להתמודדות עם בעיות זיקנה ושאר תחלואים. מין פתרון אסקימואי מומלץ נוסח ישראל.

בצורה דומה נהגה החברה באברהם עופר, ביעקב לוינסון, בשדרניות גל"ץ לאה עוז ומיכל ניב ובמיוחד במוטה גור. אפילו מלת הסתייגות לא נאמרה על החלטתו המצמררת של הרמטכ"ל לשעבר לשלוח יד בנפשו. כמעט כולם דיברו עליה במונחים של אומץ. לרגע היה נדמה אז שקהילת מומחי האתיקה החליטה פה-אחד לבטל את עקרון קדושת-החיים, והיא מנחה את ציבור הרופאים להניח אקדח ליד מיטתם של חולים סופניים, ולצאת מהחדר.

חברות קדישא למיניהן פועלות אף הן תחת האווירה הזאת, ובשנים האחרונות הן ממעטות לממש את המנהג לקבור מתאבדים ליד הגדר. לאור מקרי ההתאבדות האחרונים, מומלץ להחזיר את המנהג לקדמותו. על כל מתאבד פוטנציאלי לדעת שנטילת נפשו במו ידיו תמיט עליו קלון עד.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.