"איזה רוצח נחמד?"

הרב ישראל רוזן יוצא בחריפות נגד דבריה של פצועת הפיגוע בתקוע, אשר גילתה הבנה ואהבת אדם כלפי המחבל הדוקר.

הרב ישראל רוזן , י"ח בשבט תשע"ו

הרב ישראל רוזן
הרב ישראל רוזן
שלומי שלמוני

כותרת המאמר איננה ציטוט מדויק, אך משהו בכיוון כזה הצהירה מיכל פרומן שנדקרה בתקוע (אושפזה כפצועה 'בינוני'. ב"ה שוחררה מביה"ח) ע"י מחבל ערבי.

"היה זה נער בן 15 עם פנים נעימות... הרגשתי קרובה אליו... היה נראה כאילו הוא בא לדקור ולברוח, להשיג איזו מטרה, לסמן 'וי', לא להרוג אותי... פשוט דקר וברח. זה רק חיזק את התחושה שהוא נראה אבוד". אימה, הדסה, סיפרה על כלתה הדקורה: "מיכל ניסתה לחבק אותו ולעזור לו..."

מדובר בכלתו של ידידי (מי היה יכול לא להיות ידידו?) הבלתי-נשכח, הרב מנחם פרומן ז"ל, רבה של תקוע אשר היה יחודי (=מילה נרדפת לחריג) בכל הליכותיו, הגותו ופעלו. הרב מנחם הטיף כל ימיו לפייסנות ולדו-קיום יהודי-פלסתיני, בדגש על שוכני התנחלויות וכפריים פלסטינים בסביבתם. משנתו האידאולוגית הפוליטית היתה ליצור מיפגשי שיח רבניים עם אישי דת מוסלמים מתוך אמונה ובטחון כי מהם תבוא הישועה.

בתחום זה הוא לא רק הטיף אלא פעל ונפגש והפגיש וחיבק והסביר והאזין וכתב והניף ידים כלפי מעלה בפוזה (אמיתית, לא מעושה) תנ"כית-משיחית. בעיני, ובעיני רבים כמותי, היה הוא 'קול קורא במדבר' הערבי הצחיח, ללא הד חוזר של ממש. היינו בני-פלוגתא בהזדמנויות שונות, כולל תכנית טלוויזיונית ארוכה בה התפלמסנו על חזונו בסמיכות זמן ל'התנתקות' מגוש קטיף.

המסרים שצוטטו מפי האשה-המוכה הדקורה סמוכים על שולחן תורתו של הרב מנחם, שהיה בעל מטען עודף של 'אהבת אדם'. הפתגם "אין אדם נתפס בעת צרתו" ׁ(ב"ב טז,א) נאמר בדרך כלל בעקבות התבטאות חרון-אף וזעם. אני מסב מימרא זו גם כלפי אמירות הזויות של אהבה וחיבוק בעקבות טראומה. בהן אני מוצא את סצינת בעל-החי המוכה המנשק את השוט המונף עליו. אך כאמור, אין אדם נתפס בשעת הכאתו, לרע וגם לטוב.

להשלים את התמונה המשפחתית אצטט את הבעל-הבן, שיבי פרומן, אשר הכריז ביתר איזון: "צריך מאבק בלתי מתפשר עם שליחי מוות אלו, ולגרש את משפחותיהם לעזה. מאידך גיסא, נגביר את החיים אצלנו ואצל הפלסתינים. החיים ינצחו את המוות". אני מסכים לכל מילה, אך ההקשר נגוע בתסמונת שמאל חזקה; להבין את הצד השני, בכל סיטואציה, בכל מחיר. לדעתי מכאן מוליך קו ישר (עקום) לבוגדנותם של פעילי שמאל, שנחשפה לאחרונה בתחתית תהומיותה. הם מבינים ללב האויב, הצודק וה...חמוד.

הדת כמגבירת סכסוך

כאן המקום והזמן להתבונן בחזונו של הרב פרומן ביחס לתפקיד אנשי הדת במערכה העכשווית בין ישראל לפלסתין. אמונתו היתה כי אנשי הדת, משני הצדדים, נמצאים בעמדה מרסנת ומקרבת, וכי (רק) הם יכולים להרגיע ולהגיע להסדרי דו-קיום בארץ הזאת. מי יגול עפר מעיניך, אחי ורעי הרב מנחם, שתראה עד כמה האנושות כולה נמצאת בסכנת הכחדה עצמית מכח... דת האיסלם. הטירור העולמי, שופע דם, ניזון ממנות-דת מוגברות, ומלחמותיו בכופרים, בישראל ובעולם המערבי היא בשם 'אללה הרחום'. זוועות בלתי נתפשות מתרחשות בצל חצי הסהר המוסלמי ולהט המתאבדים פורח ופורה על מצע של הסתת-דת. גם הגרירה השקרית של 'אל-אקצה' אל מוקד הסכסוך מעידה על הסטת/הסתת המוקד לכיוון המוסלמי הדתי, האקטזי.

וגם בצד 'שלנו' האמת צריכה להיאמר: הרבנים, והדת בכללה, אינם גורם מרסן, ולעתים להיפך. העתקת הסכסוך הישראלי-פלסתיני מן המגרש הלאומי-ציוני לזירה הדתית-תורנית לא מנמיכה את הלהבות. תורת ישראל כשלעצמה, שהיא מאבני התשתית של ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון, מהוה תוספת נופך לציונות הכללית, אך בשום פנים איננה קוראת לסכסוך אלים ושופך דם. נערי גבעות אנרכיסטים אינם מייצגים שום זרם בדת היהודית. האיסלם, ורק האיסלם, כופה על העולם התרבותי מלחמת-דת, השמדה ג'יהאדית, בפיקוד ישיר של כהני דת רצחניים. הרב מנחם פורמן מצא כמה אנשי דת מוסלמים 'ליברליים' בקצות המחנה, דוברי שלום ו'נחמדים'. הם תמונת ראי לרבני-שלום-בכל-מחיר בשולי המחנה היהודי. הם אינם משמעותיים משני עברי המיתרס!

אינני בקי במשנתו של הרב שג"ר ז"ל, שהיה מן ההוגים התורניים העכשוויים במחננו הציוני-תורני. שח לי מישהו מיודעי תורתו שמרגלא בפיו כי הסיסמא "באהבה ננצח" שגויה מיסודה. אהבה איננה כלי נשק לנצחון אלא לויתורים...