מלך על כל ישראל

הרב יגאל אריאל , כ"א בשבט תשע"ו

הרב יגאל אריאל
הרב יגאל אריאל
צילום: עצמי

מלכים א פרק ד

בשלושה מקומות מכריז הכתוב על מלכותו של שלמה ובכל פעם מזווית אחרת. פעם אחת, מצד שזכה בה בירושה מאביו דוד. בפעם השניה, מצד יכולתו להכניע את מתחריו. וכעת, כאשר גילה את חכמתו הממלכתית בארגון הממלכה מחדש.

בארגונה המחודש של המערכת סילק שלמה מן השלטון מוקדי כח ותיקים ובלתי נאמנים, שהיו עלולים להפריע לו לתפוס את רסן השלטון, וקשר אליו בעבותות נאמנות את הממונים החדשים, עם כל מערכות המימשל.

מאידך גיסא, נזהר שלמה לא לזעזע את אושיות המשטר הישן ושמר על רציפות והמשכיות מייצבת. שלמה קידם את בניהם של שרי אביו וקירב את בניהם של צדוק ונתן. כפי שאמר בחכמתו, "רעך ורע אביך על תעזוב" (משלי כ"ז, י).

חכמתו של שלמה התבטאה בארגון המימשל, בקביעת סדרי מינהל התואמים את צורכי הממלכה ואת גודלה. מימשלו חילק את הארץ לנציבויות, שגבולותיהן היו דומים לגבולות השבטים, אבל לא היו זהים עמהם ולא נתלו בהם. השבטיות נמוגה והשלטון נעשה ריכוזי.

שלמה קיים את עיקרון חלוקת הנטל הכספי, וכל נציבות נשאה בו רק חודש ימים. אע"פ שבני ישראל נלקחו למס, בימי גדולתו של שלמה לא היתה זאת עבדות קשה, אלא משימה של כבוד וגדולה.

נערך על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך ספרו של הרב יגאל אריאל, 'מקדש מלך – עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן 

מתוך הפרק היומי בתנ"ך