חרב היונה ו"מפת הדרכים"

"מפת הדרכים" נמסרה רשמית, לישראלים ולפלשתינאים, ב 30 באפריל שנה זו. תוך שבועיים התפרסמו במדור דעות זה לפחות 4 מאמרים שדנו במסמך זה. כל כותבי המאמרים בלי יוצא מהכלל מתריעים בפנינו על הסכנה הטמונה במסמך עבור ההתנחלויות ותושביהן בפרט ומדינת ישראל ותושביה היהודים בכלל.

אלכס לכיש , כ"א באייר תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
"מפת הדרכים" נמסרה רשמית, לישראלים ולפלשתינאים, ב 30 באפריל שנה זו. תוך שבועיים התפרסמו במדור דעות זה לפחות 4 מאמרים שדנו במסמך זה. כל כותבי המאמרים בלי יוצא מהכלל מתריעים בפנינו על הסכנה הטמונה במסמך עבור ההתנחלויות ותושביהן בפרט ומדינת ישראל ותושביה היהודים בכלל. בנוסף לכך הם חוזרים ומשננים, בעיקר לאנשי ימין אמיצים ורעננים (כלומר לאלה שלא סטו מדרך המלך כהוא זה), את המנטרות הקדושות שחייבים לדבוק בהם ללא חת. לו מקורות המידע שלי על "מפת הדרכים" היו מסתמכים על קריאת מאמרי ביקורת אלו בלבד, הייתי מגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי את המסמך הזה חיבר ראש הממשלה שרון בכבודו ובעצמו והוא שהגישו לרביעייה המפורסמת בתור כתב כניעה.

השאלה שראש הממשלה שלנו צריך לשאול את עצמו בימים אלו, ואנו יחד אתו היא, באיזו שיטה לנקוט על מנת לקטול את "מפת הדרכים" כך שתגווע גוויעת נשיקה.

האם ללכת בשיטת אוסלו, כלומר אם הפלשתינאים מקיימים את התחייבויותיהם אזי גם אנו נקיים, ובנוסף על-כך להערים הר של סעיפים והסתייגויות כפי שעשה בזמנו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין להסכם אוסלו המקורי. מצד שני הנסיעות התכופות של שליחי ראש הממשלה שרון לארצות הברית אינן מוסיפות לנו כבוד והרושם הנוצר הוא שאנו מתנהגים כתגרנים בשוק.

אז שמא עדיף לנקוט בשיטתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ייבדל לחיים ארוכים. להניח את כל המחלוקות על שולחן המשא ומתן ועד שהאחרונה שבהם לא תיפתר, לא זזים מילימטר.

שיטת אוסלו מסתמכת על הניסיון שנצבר כבר מקדמת דנא, האומרת שהערבי לא יוותר על הסייף. זכורה עדיין היטב תשובתם לגבי השאלה האם רוצים הם לקבל את התורה. מפת הדרכים דורשת מהם דרישות מוגזמות והסיכויים שיעמדו בהם הם אפסיים (ראו כיצד עמדו בהם בהסכם אוסלו זכרונו לקללה).

שיטת ברק היא מעין משפט שלמה שבה הנשיא האמריקאי יושב על כס המשפט והוא שחייב לקבל החלטות. לכן לנשיא ולרביעייה נוח יותר עם שיטת אוסלו דהיינו, הכרסום הזוחל (רגב אחר רגב). ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ספג בזמנו קיטונות של ביקורת מהשמאל הקיצוני ומאדריכלי אוסלו, על כך שהעז לפנות לדרך זו.

נשיא ארצות הברית מר ג'ורג' בוש מולך היום על כל המזרח התיכון, מהודו ועד כוש, ממש ככורש ואחשוורוש. הוא היה זה שהחליט כי ממלכתו של סאדאם תעבור מהעולם על אפם ועל חמתם של כמעט כל גויי העולם. עתה חייב הוא להחליט כיצד לפתור את בעיית הפלשתינאים אחת ולתמיד. מי כמוהו יודע שאת בעיית הפליטים הפלשתינאיים משנת 48 המפוזרים עדיין במחנות פליטים סביב מדינת ישראל, לא תפתור המדינה הפלשתינאית הקיקיונית שאמורה לקום מתוכניות "מפת הדרכים". בלי פתרון יסודי לבעיה מונצחת זאת, לא ייכון שלום במזרח התיכון כולו ואפילו לא בארץ שלנו. תפוח אדמה חם עוד יותר מונח לפתחו בדמות ירושלים וההר שבראשה. מה יעשה נשיא נוצרי עם בעיה זו כאשר הכתובת "אלוקים ברך את אמריקה" מופיעה על כל מטבע שלו?

לנשיא האמריקני עדיף, שלא יהיה זה הוא שיצטרך לקבל את ההחלטות הקשות. שהיהודים יוותרו מרצונם.

ואתם קוראים יקרים, מה אתם אומרים? להמר על כל הקופה או לשלם לשעורים?



אלכס לכיש הוא מהנדס מוצר בכיר, באחד המפעלים הידועים בעולם.