אין כמו בבית

מקדש שלמה מתואר באריכות ובפירוט בגודלו ובפארו. לשם מה היה צורך בכל זה הלוא באמת שמי השמים לא יכלכלו את ה' וכל שכן בית? נראה שבית מבטא קביעות ותחושת חיבור ושייכות.

הרב משה כהן , כ"ג בשבט תשע"ו

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

מלכים א' פרקים ו'-ט'

מפעלי הבניה של שלמה מתוארים בהרחבה מרובה וגם לוקחים זמן רב. שבע שנים הוא בונה את בית המקדש ושלוש עשרה שנה את ביתו. אולמות הבתים והקישוטים מתוארים לפרוטרוט ומבטאים את ההשקעה המחשבתית והכלכלית שהושקעה בהם.

אולם, אם חושבים שוב על כל המפעל הזה יש לתמוה לשם מה יש צורך במקדש כה גדול ומפואר? הלוא בסופו של דבר עיקרו הוא הארון עם לוחות הברית שהכניסו לתוכו (ח', ו) והמזבח שנמצא בחוץ שעליו נעשתה עבודת הקרבנות.  

נראה שהצורך בבית אינו לצורכי העבודה בהכרח. אין הקב"ה זקוק למבנים רבי רושם כדי לפאר את שמו כשאר האלילים אלא כל העולם כולו הינו המשכן המפואר שלו. המבנה העצום דמוי בית מבטא אתהשראת השכינה בקביעות במקום מסוים ואת היחס של הקשר והאהבה שבין הקב"ה לעמו ישראל. כך מאריך שלמה לבקש בתפילתו כי הבית הזה יבטא את הקשר הנצחי בין ה' לעמו כהבטחתו לדוד. בדימיון לבית מבקש שלמה לבטא את הרצון בהתמדת מלכותו אף הוא על ישראל כהתמדת שכינתו של ה' על ישראל: "מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע".

הבית אינו של עם ישראל והקב"ה מתארח בתוכו אלא להיפך – הבית הוא של ה' והוא מארח את עם ישראל בתוכו. שלמה אף מוסיף שבמסגרת הכנסת האורחים יוכל גם הנכרי להתארח בתוך הבית.

לאחר תפילת שלמה חשוב היה לקב"ה להדגיש לשלמה כי על מנת שהבית יישאר לנצח, קרי השכינה תשרה בקביעות בקרב עם ישראל, יש צורך לשמור את דרך ה' ומצוותיו (פרק ט') ולא לבטוח בבית שעלול להיות רק כסות עיניים. 

מתוך הפרק היומי בתנ"ך