למה העולם כולו נגדנו?

כל מדינה יכולה ורשאית לאמץ את חוקי התורה. אבל אפשרות לדון דין אמת על פי חוקים אלו קיימת רק אצל מי שהרגיש שייך כבר בפרשה הקודמת.

ישראל מאיר , כ"ה בשבט תשע"ו

ישראל מאיר
ישראל מאיר
צילום: עצמי

על הסברה, שיטת משפט וזוויות צילום  

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", מתחילה הפרשה. על מילה אחת בפסוק זה הייתה לחז"ל שאלה: "לפניהם"? לפני מי? הרי ברור שלפני מי שעמד בשבוע שעבר למרגלות הר סיני ושמע את עשרת הדברות.

רק לו מגיע הסבר מפורט על טעמי המצווה ודיניה. לכן דרשו חז"ל ש"לפניהם" מלמד אותנו לא רק לפני מי כן – כי את זה אנחנו מבינים לבד – אלא בעיקר לפני מי לא: "ולא לפני גויים. ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנים אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם" (רש"י).

התרגלנו לראות שטובי המחוקקים והמשפטנים בישראל מאמצים את מוחם כיצד ליישם את ה"חוק הנורבגי" וכיצד לפרש חוקים שמקורם בתקופת המנדט הבריטי או השלטון העות'מאני.

רש"י מדבר, עד כמה שקשה לדמיין זאת, על מצב הפוך: מדינה זרה מחליטה ליישם את דיני "חושן משפט" בספר החוקים שלה. האם אז נוכל למצוא אצלם את מבוקשנו? לדון בפניהם ולהציג את טיעונינו בהסתמך על המקורות המשותפים כביכול? התשובה שלילית ונכתבה על כך מילה שלמה (!) בתורה: "לפניהם – ולא לפני גויים".

תפיסת עולם של גוי שונה משל ישראל לא רק בנוגע לאופן החקיקה אלא בניתוח המציאות כולה. יתכן ומדינה זרה תאמץ חוק שמקורו במשפט העברי, אבל בפרקטיקה, כשצריך לדון בטענות הצדדים וליישם את החוק במציאות היומיומית, אצל גוי אמיתת התורה לא תצא לאור. הסיבה לכך, משום שהתורה אמורה להקנות מבט אובייקטיבי ונקי מאינטרסים למי שמקבל את חוקיה והסגולה הזו לא נכללת בעסקת חבילה עם קבלת חוק משפט עברי. למשל, גם יהודי מבטן ומלידה לא יכול לדון או להעיד כשהנידון הוא קרוב משפחתו. צריך מבט נקי לחלוטין משיקולים ואינטרסים שלא כל בן אנוש יכול לזכות בו ובמקרים מסוימים גם אנשי חיל, אנשי אמת ושונאי בצע נפסלים.

כל מדינה יכולה ורשאית לאמץ את חוקי התורה. אבל אפשרות לדון דין אמת על פי חוקים אלו קיימת רק אצל מי שהרגיש שייך כבר בפרשה הקודמת. אז, למרגלות הר סיני, קבלת חוקים אלו לא נעשתה עם הסבר רציונאלי שאפשר להשתמש בו גם בוועדות הכנסת, אלא באופן של כניעה בפני מערכת גבוהה בהרבה וביטול עצמי והכרזת "נעשה ונשמע".

בשנים האחרונות מדינת ישראל נוקטת בפעולות רבות כדי להסביר את עמדתה בפני אומות העולם. גם אם יש הצלחות בתחום הזה, אין חולק שהן מזעריות ביחס לכמות ההשקעה. לפעמים נראה לנו שאולי הבעיה היא בניסוח, אולי ברטוריקה או בזווית הצילום שבחרנו. פרשת השבוע מלמדת אותנו שגם אם נראה לנו שאין פערים מנטליים והחוק משותף, ההגעה לחקר האמת נובעת מהזהות שלנו – והזהות, לשמחתנו, בלתי ניתנת לגישור. רק אם נדבוק בה – יעריכו אותנו. רק אם נהיה אנחנו, באמת – אומות העולם יכירו בנו ובזכויותינו. שבת שלום!

מתוך הניוזלטר של ארגון "קרוב ללב". לתגובות: israel2meir@gmail.com