שנאת המתנחלים

מרדכי יורבצקי , כ"ו בשבט תשע"ו

מרדכי יורבצקי
מרדכי יורבצקי
צילום: עצמי

השמאל לא אוהב לראות מתנחלים, הם מפריעים לו בעיניים. כבר שנים מסבירים אנשי השמאל לציבור כמה חשוב שנצא משטחי יהודה ושומרון, בדיוק כמו שיצאנו מרצועת עזה ומימית.

מדברים על ביטחון לתושבים שמתגוררים שם, מעלים את עניין השלום והמדינה הפלסטינית, אבל בשורה התחתונה – כל מי שמוגדר כ"מתנחל", קרי מתגורר מעבר לקוי 67 - לא רצוי בעיניהם ומוגדר כסוג ב', אם לא פחות מכך.

התקשורת, שרובם מורכבת לעת עתה מאנשי שמאל, אוהבת לראות מתנחלים במקרים מסוימים בלבד. לא רק לראות, אלא גם לשמוע על משפחתם, עיסוקיהם וחלומותיהם. מתי זה מתרחש? נכון, כשהם כבר אינם בין החיים. לאחר פיגוע רצחני בו ניטלו חייהם בידי מחבלים ערביים.

בבוקרו של ה-26 בינואר (שלישי), התבשרנו על פטירתה של שלומית קריגמן שנרצחה בפיגוע שבוצע ערב קודם על ידי מחבלים שחדרו לישוב בית חורון. קריגמן חלמה רחוק ולצערנו לא תצליח לממש את חלומותיה ואת תכניותיה. היא סיימה תואר בעיצוב באוניברסיטת אריאל שבשומרון והיה לה חבר בשם נועם, שככל הנראה איתו רצתה להקים את ביתה. את הפרטים הללו היטיבו כלי התקשורת השונים לספק לנו, עם תיאורים וסיפורים מרגשים נוספים על אודותיה של קריגמן, שסוחפים אחריהם את צרכני התקשורת כולם.

"זה לא היה צריך לקרות, זה הלם לכולם. פיגוע כזה לא היה", צוטט במעריב יואב, מחבריה של שלומית לאחר ראיון ברשת ב'. "שלומית נרצחה בפיגוע: "מוכשרת ואהובה", צוטטה חברתה הקרובה, עינת דרמר באתרי האינטרנט השונים. בכל אותן הכתבות צוטטו חברים ובני משפחה של קריגמן, שסיפרו שוב ושוב על בחורה עדינה, צנועה ואהובה. אני סמוך ובטוח שכל הדברים שנאמרו עליה הם נכונים ביותר ושהיא אכן היתה בחורה מדהימה. כמו לכולנו, היא נגעה בלב שלי והדברים שסופרו עליה הם מרגשים מאוד.

אבל שלומית קריגמן היא כלי של התקשורת הישראלית. עמה ברשימה נמצאים גם דפנה מאיר, הדר בוכריס, הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל, ובני הזוג נעמה והרב איתם הנקין וכל אותם היהודים שנרצחו בידי בני עוולה בחודשים האחרונים. אבל בשביל התקשורת הם לא רק השמות שלהם ומה שעומד מאחוריהם - הם מתנחלים, וזה חשוב לא פחות. ובאיזה שלב נזכרים לספר על המתנחלים "היפים והתמימים"? כשהם נרצחים, רק אז.

לפני הפיגועים הרצחניים, כשהם היו בין החיים, היו הנרצחים עוד כמה מתוך אותם המתנחלים האלמוניים וההזויים שמעכבים במדינת ישראל את השלום עם כל רחוב שמאוכלס בישוב זה או אחר, והילדים הרבים שנולדים בו מדי שנה.

מה שמחפשים בתקשורת זה לפרוט על נימי העצב שלנו, להיזכר ולחוש תחושות אובדן על הקורבנות התמימים. ופתאום, אני תופס את עצמי ומגלה שוב עד כמה התקשורת עבדה עלי ועד כמה היא מנסה להסיט את הדיון.

שלומית קריגמן נקברה לצדה של דפנה מאיר שנרצחה בתחילת השבוע שעבר בעתניאל. שתיהן קרבנות של אותו טרור ושל אותן מטרות נלוזות, ואל לנו ולתת לאמצעי התקשורת להשכיח זאת מעמנו ולגרום לנו לשקוע בכאב האישי והפרטי.