המחיר לקשר עם האומות

קשר עם האומות מחייב הדדיות, ועל כל מה שמקבלים מהן משלמים לבסוף תשלום חומרי ורוחני.

הרב יגאל אריאל , כ"ח בשבט תשע"ו

הרב יגאל אריאל
הרב יגאל אריאל
צילום: עצמי

מלכים א פרק ט

ניהול אימפריה נעשה בשיתוף גורמים חיצוניים רבים, והזדקקות לאומות השכנות חייבה פתיחות אליהן ואל תרבותן. אפשר להסתגר ולהתכנס בראשי ההרים ולא לקיים עם אומות העולם שיח ושיג אבל כך אי אפשר להנהיגן. קשר כזה מחייב הדדיות, ועל כל מה שמקבלים מהן משלמים לבסוף תשלום חומרי ורוחני.  

בפרקנו מתחילים אנו לחוש את כובד המחיר הזה ואת תוצאותיו. שלמה נעזר הרבה בחירם בחומרי גלם ובמומחיות מקצועית בתחומי הבניין והספנות. אבל בסופו של דבר היה על שלמה לשלם לו עשרים עיר.

כך הדבר גם ביחס לבת פרעה החוזרת ונזכרת בפרקנו. היא לא הופיעה עדיין כגורם שלילי ומסית, אבל מעמדה הלך והתחזק. נראה שהבליטה את מעמדה העצמאי, ובוודאי נתמכה על ידי מיסי גזר ששימשו לה כמוהר. בכך התנתקה במידה רבה מתלותה בשלמה, מחייו הפנימיים ומבית המקדש, ולכן נעשתה סכנה למהותה וייעודה של מלכותו. אף בניית המילוא על ידי אנשי המס הותאמה לצורכי ביתה של בת פרעה, ושימשה עילה להתמרמרות העם ולמרד ירבעם.

לעומת זאת בדברי הימים (ב, ח' יא) נאמר: "ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה לה כי אמר לא תשב אשה לי בבית דויד מלך ישראל כי קודש המה אשר באה אליהם ארון ה'". משמע שזו היתה יוזמתו של שלמה, שניסה להפריד בין קטביה המנוגדים של מלכותו ולפשר ביניהם.

נמצא ששלמה הלך על חבל דק. הוא ניסה לאחד באופן הרמוני גורמים רבים ושונים מאד, אבל משהסתבך הדבר נואש מלחברם, ונאלץ לחצוץ בין הקטבים, "הפרד ומשול".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך ספרו של הרב יגאל אריאל, 'מקדש מלך – עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן. 

מתוך הפרק היומי בתנ"ך