השבת נקרא את פרשת "תרומה" בה מתבקשים עם ישראל להקים את המשכן מתרומות של כלל ישראל - זהב, כסף, ונחושת - "כל איש ואשה ידבנו ליבו". אין מתאימה וראויה פרשה זו לדמותו של אורי אשר כולה תרומה לחברה ולמדינה.

חלפה שנה מאז לכתו של אורי. אדם אשר היווה בעבור רבים פורץ דרך, דמות לחיקוי, מעורר השראה, חכמה, הומור, שנינות,פשטות וצניעות.

איש אמת שידע לחבר אמת ואמונה , דתיים וחילונים, שמאל וימין אשר אוהביו היו לחבריו ויריביו למוקיריו.

חזונו של אורי ממשיך להתקיים בימים אלו. לאורכה ולרחבה של המדינה פרוסים פרויקטים ומיזמים רבים שהוביל וקידם עבור האוכלוסייה הותיקה בישראל.

פרויקטים ומיזמים אשר כולם שזורים בדמותו, אישיותו ושנינותך.

עם כניסתי למשרד ביומי הראשון, התקיים כנהוג טקס חילופי שרים. טקס לכאורה שגרתי. אך לא. כסאו של אורי נותר יתום. החליפה אותו אשתו הנפלאה מיכל, אשר סיפרה על פועלו ועשייתו . לא נשארה עין יבשה. כולם כ"כ אהבו והעריכו אותו.

ומאז, אורי מלווה אותי. בכל צעד וצעד. כל חשיבה, התלבטות, הוא נמצא שם. "מה אורי היה חושב על זה", שאלה שנשאלת בכל פרוייקט ומיזם חדש.

עשייתו הברוכה למען האזרחים הותיקים מהווה עבורי את הקו המנחה והבסיס להמשך עשייתי למען קידום האזרחים הותיקים במדינת ישראל.

אז אולי השבת לא יזרקו סוכריות בתפילה, אך יקראו פרשת "תרומה" ויזכרו את תרומתו של אורי לחברה ולמדינה.

יהי זכרו ברוך.