מיומנו של יועץ טקטי לפוליטיקה שימושית

בפרשת פגישת חברי בל"ד עם משפחות המחבלים הרוויחו שני הצדדים (נתניהו וזחאלקה) מהעימות הקולני.

יורם דורי , א' באדר תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

שבוע של WIN WIN , ועידה אלומה של העבודה, הדלפות מהקבינט ויום המשפחה

חוק ההרחקה - כרגיל נתניהו מצליח להפיל בפח דוברים של האופוזיציה ולהציגם כמי שתומכים במחבלים. להצעת החוק של הרחקת חברי כנסת ברוב של 90 ח"כים סיכוי קלוש להתקבל וגם אם כן אין שום סיכוי שהיא תופעל אי פעם נגד מישהו. ובכל זאת האופוזיציה המחפשת באופן נואש לחשיפה קפצה, כמו במקרה הכלבים של פבלוב, ותקפה את הצעת החוק.

כך הרוויח נתניהו פעמיים: פעם גדלה מאוד הבולטות של הצעת החוק ועמדתו של נתניהו כלוחם נועז נגד הבוגדנות של חברי הכנסת הערבים ופעם שנייה, כרגיל, הציג את המתנגדים כמי שתומכים במנוולים. מדוע לא למדו אנשי המחנה הציוני מיצחק רבין שבמצבים כגון אלו הפטיר בנון שלנטיות בליווי בהנפת יד מזלזלת: "אז הוא אמר (באידיש זה נשמע הרבה יותר טוב) ".

בפרשת פגישת חברי בל"ד עם משפחות המחבלים הרוויחו שני הצדדים (נתניהו וזחאלקה) מהעימות הקולני. חברי סיעת בל"ד שדי נעלמו ברשימה המשותפת שוב זכו לבולטות גדולה והפכו לקורבנות רדיפה של ראש הממשלה ואילו ראש הממשלה התייצב כמגן בחירוף נפש (בעיקר בהבל פה) על אזרחי ישראל. ממש כאילו עמידה לזכרם של הרוצחים מסוכנת פי כמה מאינתיפאדת הסכינאות, הדריסות והיריות שאיתה הממשלה אינה מצליחה להתמודד. העימות נתניהו-בל"ד הוא ממש WIN WIN לשני הצדדים הניצים.

לאחרונה התכנסה ועידת מפלגת העבודה זו שפעם הייתה חגיגה תקשורתית גדולה שאולם היכל התרבות על 3000 מקומותיו היה צר מלהכיל את הצובאים על הדלתות. השבוע די בקול ענות חלושה התכנסה הועידה כאשר מראה הכיסאות הריקים תפס את העין בצילומי הטלוויזיה, לא כידיעה פותחת אלא אי שם בשולי המהדורה. האם חוסר העניין נבע מכך שכונסה וועידה לדיון מדיני כאשר העומד בראשה אומר (ורבים חושבים שבצדק) שאין כרגע שום אופק מדיני? אולי ההתעלמות נבעה מכך שלא הוצגה לציבור שום מחלוקת בתוך המפלגה? סביר יותר שאילו אם היו מציבים על סדר היום שאלה כמו כיצד להתמודד עם טרור הסכינים או טרור היחידים או טרור הילדים (השם לא משנה - התופעה קשה וקטלנית) ובין הדוברים היו שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, המועמד (כן היה דבר כזה) לשר ביטחון, עמוס ידלין, האלוף במיל אייל בן ראובן או עומר בר לב מפקד סיירת מטכ"ל ועוד אנשי ביטחון אחרים האולם היה מלא והקשב הציבורי היה גדול.

משהו בסידור האולם בוועידת מפלגת העבודה צד את עיני והבהיר את השינוי הגדול שחל במפלגה זו. ממפלגה עממית כלומר זו שרוב הציבור תומך בה הייתה למפלגה שרבים בה אלמנטים של ניכור. במהלך 6 שנות שירותי כדובר המפלגה וגם הרבה קודם לכן לא נעשה גידור מיוחד לאח"מים. כזה שרק מיוחסים יכולים לעבור את מחסומי הסדרנים ובדי היוטה. מפלגת העבודה ואימא הורתה, מפא"י מעולם לא הפרידה בין מיוחסים ללא מיוחסים. בין חשובים יותר לחשובים פחות. אם אין בן גוריון שוריו לא הפרידו בגדרות משאר חברי המרכז וגם לא את אשכול, גולדה וממשיכיהם כך אין כל סיבה להפריד בין הרצוג וניסקורן לבין סוניה כהן מירושלים או בין עומר בר לב למולי דור. גם תירוץ דרישות האבטחה אינו תופס כי האישיות המאובטחת היחידה במפלגת העבודה היא הרצוג ויש לי יסוד להאמין שהשב"כ לא ביקש לבודדו מיתר צירי הוועידה. הבעיה, אגב, אינה רק בהחלטה אלא יותר מכך בכך שאיש לא פוצה פה ולא מצפצף. הריבוד המעמדי זה פשוט נראה לסוציאל דמוקרטים הגיוני. אולי כדאי לתת לחברים ולהנהגה לקרוא את "ממעמד לעם" של בן גוריון.

בנט- יעלון בעניין המנהרות. איני בקיא בפרטים ואיני יודע מי צודק בוויכוח. האם ישראל חייבת לפעול צבאית נגד כל איום עתידי? בעניין זה דין המנהרות כדין מערך הטילים של חיזבאללה והכורים הגרעינים באיראן או שניתן להכילם, להשתמש בכוח ההרתעה ולהמתין שכלי הנשק יתיישנו או אולי לפעול בדרך אחרת, חשאית. העניין העיקרי הוא ההדלפות מדיוני הקבינט שהם סכנת נפשות. לא במקרה החוק לגבי דיוני ועדת השרים לביטחון (הקבינט) אוסר גם על הדלפות אבל באופן חריג אוסר פרסום. גם של עצם קיום הישיבה ומועד כינוסה. פעם אכפו חוק הזה, היום לא. אם כך מה לראש הממשלה או לשר הביטחון להלין ולתקוף בבוטות את השר נפתלי בנט. יואילו בטובם לפנות ליועץ המשפטי ולבקשו לפעול לאכיפת החוק. נכון, כך גם הם לא יוכלו להדליף .

וכמעט לסיום, משהו מרוחק מפוליטיקה: קראתי שהשרה מירי רגב החליטה להביא לארץ מומחה כדורגל מאירופה בעלות של מאות אלפי אירו. מעניין איך זה ההתקשרות עברה את חוק חובת המכרזים, את החשבת הכללית באוצר על תעריפיה ליועצים חיצוניים וכל שאר אלו המכנים עצמם שומרי הסף. אם זה נכון ומותר לגבי היירו המומחה אזי למה לא לגבי מומחה מהארץ? האם העובדה שקל יותר לאיית את שמו באותיות לטיניות מעניקה לו פטור מנוהלים?

ואחרון אחרון חביב הערה לרגל יום המשפחה: אינני מהחוגגים את יום המשפחה מסיבה מאוד פרוזאית: נולדתי, גדלתי, חונכתי וכך אני נוהג עד היום שיום המשפחה אינו יום אחד בשנה אלא שגרת חיים. אנו חוגגים אותו במשך 365 ימים בשנה 24/7 .