חופף זה "חפיף"

פרופ'' אביעד הכהן , ב' באדר תשע"ו

פרופ' אביעד הכהן
פרופ' אביעד הכהן
צילום: ערוץ 7

ה"אקדח" שהניח בית המשפט על השולחן במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית. גזר הדין שניתן השבוע היה כתוב על הקיר כבר שבוע ימים. אבל הצדדים לא קראו, או שמא לא רצו לקרוא אותו. 

בעת הדיון בהכרעת הדין בשבוע שעבר, שבה הודה אולמרט, במסגרת הסדר הטיעון,  בשתי עבירות של שיבוש הליכי משפט, תהה השופט חן על שיקול דעתה של הפרקליטות: "סיכמתם על עונש גבוה מצד אחד, אבל קבעתם שלא לשלוח אותו למאסר", אמר השופט חן באותו דיון, והוסיף: "למה אין חפיפה מלאה? תקבעו עונש של חודש אחד מצטבר שהוא עונש הולם". 

אוזן מוזיקלית יותר הייתה שוקלת את הדברים, אולי לא מגיבה במקום. לאחר שחתמה על הסדר הטיעון, לפרקליטות היה קושי אמתי לחזור בה. "הסכמים צריך לכבד", הוא כלל יסוד גם בחיים גם במשפט. 

ההגינות, ולעתים קרובות, גם המשפט, מחייבים שבהיעדר סיבות כבדות משקל לא ניתן לחזור מהסכם חתום. בגזר הדין המנומק שנתן אתמול שופט בית משפט השלום בירושלים היה חן, אבל לא יותר מדי חסד ורחמים. 

השופט חן לא חידש הלכה משפטית. הוא יישם הלכה עתיקת יומין של בית המשפט העליון שקבע שבית המשפט אינו "חותמת גומי", ואינו כבול להסדר טיעון שהגיעו אליו הצדדים. בעולם אידיאלי אין מקום להסדרי טיעון. להפך: הסדר טיעון חותר תחת אחת מתכליותיו העיקריות של המשפט, והוא בירור האמת לאמיתה. 

במקום לשמוע את כל מסכת הראיות ולהוציא אמת לאור, מעדיפה במקרים הרבים התביעה להחזיק ציפור אחת ביד ולא שתיים על העץ. 

העומס הרב שבו נתונים אנשי התביעה וחוסר הודאות שמלווה את מרבית ההליכים המשפטיים מביאים לכך שרובם המכריע של התיקים (לפי מחקר אחד, למעלה מ-75% בבית משפט השלום ולמעלה מ-85% בבתי המשפט הבמחוזיים) מסתיימים בהסדרי טיעון. 

אכן, אבל כבר לפני שנות דור קבע ביהמ"ש העליון שבמציאות הריאלית הסדרי הטיעון הם "הכרח בל יגונה". אבל למרות כל צקצוקי הלשון והרטוריקה הגבוהה, בפועל, ברובם המכריע של המקרים הסדר הטיעון מאומץ ככתבו וכלשונו על ידי בתי המשפט.