למה הצטרפתי לתנועה להצלת ירושלים?

החודשים האחרונים מלמדים אותנו כי במרכז מבצעי אינתיפאדת הסכינים וקודם לכן טרור הדחפורים והדריסות עומדים תושבי ירושלים המוניציפלית

יורם דורי , ב' באדר תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

באופן עקרוני אני בעד ישראל יהודית ודמוקרטית. דמוקרטית ברור לכל במה מדובר. יהודית הכוונה למדינה עם רוב יהודי ברור שחוק השבות נר לרגליה. כך גם דעתי על ירושלים. זו העיר המקודשת לעמנו מדורי דורות וחלילה , אם במו ידינו, נערער זאת ונהפכה לעיר יהודית-ערבית.

לפני מספר שבועות האזנתי לנאום של עמיר פרץ בוועידת העיתון "הארץ" בו הציג את תכנית ההפרדה הלאומית. בתחילת הנאום נזכר פרץ במילותיו מתחת לחופה ביום חתונתו: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.. והוסיף כי כאז כן עתה לא התכוון לג'אבל מוכבר, לא לצור באחר, לא לכפר עקב ואפילו לא לעיסוויה. באותם רגעים נזכרתי גם אני ברגע עומדי מתחת לחופה לפני שנים רבות. גם אני לא חלמתי אז, רגע לפני שבירת הכוס, לא על בית סאחור, לא על אבו טור, לא על בית חנינא ואפילו לא על בית צפפא.

החודשים האחרונים מלמדים אותנו כי במרכז מבצעי אינתיפאדת הסכינים וקודם לכן טרור הדחפורים והדריסות עומדים תושבי ירושלים המוניציפלית. אלו הנחשבים, על פי חוק, תושבי קבע בישראל המחויבים בתעודת זהות ישראלית ונוהגים בכלי רכב שלוחית הרישוי שלהם כמו זו שלי. תופעה אנומלית זו של מאות אלפי פלסטינים המחויבים להיות תושבי קבע בישראל אך אינם רוצים בכך היא תוצאה מהחלטת ממשלת ישראל והכנסת לשנות את גבולותיה המוניציפליים של העיר ולהוסיף לשטחה הריבוני  כפרים פלסטיניים, שמעולם לא היו חלק מירושלים אלא בשר מבשרה של הגדה המערבית.

הכללתם של כ-200,000 תושבי הכפרים הפלסטיניים האלה בשטחה המוניציפלי של ירושלים פוגעת במרכיבים בסיסיים שהם תנאי יסודי לשגשוגה של בירת העם היהודי. הם פוגעים בביטחון.  הם משנים את המאזן הדמוגרפי. הם פוגעים ברמת החיים, הם מביאים לאפליה בשירותי העיריה ומהווים מתכון בטוח לעימות בלתי פוסק כתוצאה מהחיכוך המתמיד בין היהודים לפלסטינים בעיר.

ברור לכל שרוב הציבור הישראלי בהיפרדות מהכפרים הערביים שסופחו ב-1967 לשטחה הריבוני של העיר. משהודיעני חיים רמון כי הוא עם אחרים החליטו לתת ביטוי למאווי ציבור עצום זה וכדי להביא לתיקון הטעות ההיסטורית מ-1967, באמצעות "התנועה למען ירושלים יהודית" החלטתי להצטרף אליה כבר במועד הקמתה. לטעמי, זהו מהלך מתחייב להבטחת בטחונה, שגשוגה ושלמותה של ירושלים. זהו המתכון היחיד ל"ירושלים המושלמת".

מימושו של מהלך חשוב זה הזוכה לתמיכת מרבית הציבור מחייב את תיקון חוק יסוד ירושלים ושינוי גבולותיה המוניציפליים כך שהעיר העתיקה והאגן הקדוש יישארו חלק בלתי נפרד מירושלים ואילו הכפרים הערבים שסופחו אליה ימצאו עצמם מחוץ לגבולותיה המוניציפליים של העיר. אלו יהיו אזורי C או B כלומר האחריות הביטחונית  תהייה בידי צה"ל ושאר זרועות הביטחון. כדי להבטיח את ביטחונם של תושבי ירושלים בגבולותיה המוניציפליים החדשים תוקם לאלתר גדר ביטחון רצופה שתפריד ותבטיח את שלומם של תושבי נווה יעקב, פסגת זאב , הגבעה הצרפתית, תלפיות מזרח ועוד. מצב סטטורי חדש זה יאפשר פעילות של צה"ל (המתמחה בכגון אלו) בכפרים הפלסטינים- פעילות שמתבצעת כיום רק על ידי משטרת ישראל מכוח החוק.

ברור שהמצב בירושלים המזרחית , בעיר העתיקה  ,באגן הקדוש ובשכונות היהודיות שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים יישאר על כנו עד להשגת הסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים

כך יוצאו מתחומיה המוניציפליים של  ירושלים כ- 200,000 פלסטינים, דבר שיחזק את האופי היהודי של העיר: היהודים יהוו יותר מ-80% מכלל תושבי העיר, ושיעור הפלסטינים בה יקטן לפחות מ-20%, בניגוד למצב הקיים שבו קרוב ל 40% מתושבי בירת ישראל הם פלסטינים. רק לשם האילוסטרציה אציין כי בבחירות האחרונות זכה ראש העיריה, ברקת, בקצת יותר מ100000 קולות כאשר מספר כפול מזה (200000) פלסטינים לא השתתפו בהצבעה. אילו אלו היו מחליטים "לנהור" לקלפיות התוצאה הייתה ברורה.

כמן כן, יפקע תוקף תעודת התושב הישראלית של 200,000 הפלסטינים האלה, ויוסר הנטל הכלכלי הכבד, שהכללת הכפרים האלה בירושלים הטילה עד כה על משלם המסים והארנונה הישראלי – כ-2-3 מיליארד ש"ח לשנה .

אין לי ספק שתיקון החוק הוא מהלך מתבקש. זהו מהלך שיחזק את ירושלים. ימנע חיכוכים, יבטיח ביטחון לתושביה ויחזיר לה את הודה ועטרתה כמרכז של שלום ואחווה.

צעד חיוני זה אינו בא במקום המאמץ להגיע להסדר בינינו לבין הפלסטינים. הסדר שיבטיח את ביטחונם, שלומם ורווחתם של אזרחי ישראל.