תן סיבה אפילו אחת
תן סיבה אפילו אחת

מאז נחתם הסכם אוסלו ב-1993 ביצעה ישראל ארבע נסיגות. ב-1994 מרוב שטחי רצועת עזה ומובלעת יריחו, מערי יהודה ושומרון ואזורים כפריים ב-1995, מהעיר חברון פרט למקומות של הישוב היהודי ב-1997 וב-1998 מתא שטח מצפון השומרון.

אריאל שרון הוסיף ביזמתו עוד נסיגה עם ההתנתקות מכל הרצועה ומחלקים בצפון השומרון ב-2005.

ישראל לא קיבלה או הרוויחה דבר וחצי דבר מהפלשתינים בתמורה. עד היום מסרבת הרשות הפלשתינית והמוסדות הנלווים לה, לוותר על רעיון של מדינה שבירתה תהיה ירושלים, או על שיבת הפליטים. תעמולת הארס מופצת כל יום, החינוך לשנאת ישראל ממשיך. ישראל וויתרה על שטחי מולדת, והערבים לא וויתרו על כלום. ממש כלום. והעיקר: הפלשתינים מסרבים בתוקף להכיר בישראל כמדינה יהודית.

דבר ידוע בתולדות נסיונות ליישב את הסכסוך, שבתמורה לנסיגה טריטוריאלית מקבלת ישראל מטבע אמריקאית, הן כלכלית והן צבאית. במקביל שום דבר לא מפריע לפלשתינים להתקדם ולשחוק בכוח העמידה של ישראל ולהקטין במרחב שעליו היא שולטת. בקיצור, הערבים נהנים מפירות ממשיים וברי-קיימא וישראל מאבדת מיושרה המדינית ומשליטתה הבטחונית בשטח. לאורך הדרך מנהלים הפלשתינים בעולם מסע לשלילת זכות הקיום והפעולה ממדינת ישראל.

אין לבנימין נתניהו שום סיבה עניינית להניח שתהיה תוצאה אחרת בנסיגה הבאה לעומת כל נסיגותיה של ישראל אשר מנינו. כל התקפלות של נתניהו מול הלחץ האמריקאי והאיומים של ערבים ואירופאיים, תגרום למערבולת של וכחנות ומתיחות מבית, למשברים פוליטיים ולקרעים חברתיים, למפולת אידיאולוגית ולפגיעה קשה במורל העם. שבר לאומי עמוק ומסוכן, והתבזות עצמית קשה מנשוא, מחכים לישראל מעבר לפינת הנסיגה הבאה.

מדינת ישראל מפוארת היום מכל בחינה חומרית ורוחנית, בכל תחומי העשייה והיצירה, בענף הצבאי והתעשייתי, באופן שמעניק לעם גאווה וסיפוק. אם בהשוואה לכך הפוליטיקאים יורידו אותנו עד שאול תהומי, ויובילו אותנו לפי פחת נוראי, ההיסטוריה היהודית לא תסלח להם לעולמים.