מגוש קטיף ועד אטינגר 

אלישוב הר שלום , ה' באדר תשע"ו

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

בבקשה, בבקשה!  אל תדברו איתי על התיישבות, לא בנגב ולא בגליל ובטח שלא ביהודה ושומרון. ההתיישבות התרסקה, התנפצה, ונגררה עת חולצתה הכתומה נקרעה לגזרים (בידי אנשים מתוך המחנה ומחוצה לו). היא עומדת נרעדת במערומיה מחכה להתכסות במעשים, קר לה.

נמאס לה מדיבורים, הפצע לא מגליד והתחבושת כבר הספיקה להתפורר מרוב עובש, היא מוכנה ודורשת להיכנס לניתוח לב פתוח, רק לא עוד משכך כאבים, רק לא עוד הרדמה כללית. הנותר מההתיישבות מוחזק על ידי ניסים ותחבולות זמניים.

בבקשה, בבקשה, אל תדברו איתי על פשעי שנאה, כי הפשע היותר גדול מן הפשע הוא לגלות כי במדינתי "הנאורה" אפשר להכניס לכלא לחיים שלמים, חפים מפשע, ובלבד ש"החברים" לשלטון, קרי אמריקה, קצת ירדו לנו מהוריד והעורק ולא ינפצו לנו לגמרי את האשליה, שעוד נותרה לנו עצמאות. שהרי "ברור" שאנחנו לא רוקדים לצלילי החליל של שיקולים דיפלומטים ולחצים עולמיים, שמאימתם אנו נמכור את האמת ונטמא את "קודש הקודשים" שלנו, הלא היא- הדמוקרטיה.  כי אחרי הכל אם יש דגל ויש המנון חייבת להיות עצמאות ..מה לא?

אז רגע לפני שרצים לעולם, מגנים, מסתנוורים מהבזקי המצלמה, מחפשים את האייטם או הסקופ הבא-  בוא נדבר רגע על עוד כמה פשעי שנאה ביתיים, לאומיים מדיניים, חברתיים, פוליטיים, דיקטטורים. כמו למשל לקחת חתן חודש לאחר חופתו לכלוא אותו במשך 10 חודשים וכל זאת ועוד בגלל חלומותיו ודעותיו כי אם לא כן, מדוע לא התנהל נגדו שום הליך משפטי כלשהוא? הצגת ראיות כלשהן? איזה שהיא הזדמנות שווה להתמודד מול הטענות המוטחות כלפיו? אה, סליחה, בעצם לא נטענו טענות כלל, רק השערות וסברות למיניהם.

עוד פשע שנאה הוא לשקר ולהוליך ציבור שלם שולל ולהסתיר עובדות מלוכלכות על כיצד מושג "הצדק" במדינת ישראל 2016. והנה, נחשפנו לזוועות; לא פחות ולא יותר מאשר עינויים והוצאת הודאות "בכוחות מיוחדים", ואולי במדינתי "הנאורה" כבר לא חשובה הדרך, רק התוצאה. לא חשובה האמת, העיקר שמשהו נעשה או לפחות להראות שנעשה.

בבקשה, בבקשה  אל תדברו איתי על פגיעה בביטחון המדינה ועל כך שנערים מגודלי פאות וכיפות גדולות, מעוררים את הטרור משנתו או בלשון התקשורת, מביאים עלינו "גלי טרור". ואם הם לא היו, היה נשאר ים הסכסוך הערבי- ישראלי, רגוע ואף ניתן לרחצה משותפת, או במילים אחרות, דו קיום.

בבקשה, לא! לא בזמן שאימא נשחטת אל מול ילדיה, ואישה הרה אחרת נדקרת, ומקום תפילה עולה בלהבות, ועוד דקירות, יריות, ובקבוקי תבערה וכל זה קורה בזמן האחרון לא בגבעה כזו או אחרת, אלא, באותם ישובים שמנופפים בחוזקה ומושיטים ידיים רחבות ומכילות לשלום, שלום שנצבע שוב ושוב בדם יהודי.

אז על מה נדבר??

הרבה מדברים לאחרונה ומטפטפים ברגישות ונחישות רבה כי נערי הגבעות מבאישים את ריחה של ההתיישבות כולה ומעמידים אותה בסכנה קיומית. אשר על כן, גוונים רבים בציבור מנסים "להציל" את המצב ולתת הסכמה ורוח גבית לרדיפת הממסד אחר "מקור הבעיה" ואנשיה.

אז מה קורה באמת? מה השתנה או אולי לא השתנה ורק החמיר, עד שנהפך לנמק מאז אותו קיץ, על הדיונות הזהובות אי שם בעזה, אי שם בגוש קטיף ז"ל, מה קרה לעם? לציבור? לביטחון? לנוער? לאמון? האם מישהו באמת הסיק מסקנות ולקחים או שהדיבורים הקרבים ובאים על עוד "מיני התנתקות" בישובים, ומקומות רבים באזור השומרון, מראים כי דבר לא השתנה?!?!

לאחרונה אמר כתב ההתיישבות של ערוץ 10, רועי שרון, כי מאז גוש קטיף מצא לו הנוער מפלט בגבעות לפרוק שם את כעסו ואכזבתו, לדמם בשקט את בגידת הממסד בציבור נאמן. ואילו בשנים האחרונות הדברים הפכו קיצוניים יותר ודור הגבעות הצעיר משוחרר רסן לחלוטין ושהוקעתו, רדיפתו וכליאתו הכרחיים.

אך האם באמת משבר גוש קטיף והשלכותיו מסתכמות בהורמונים של גיל ההתבגרות, או שמא ראה הנוער, הריח הדור הבא, את מה שמסרבים המבוגרים לתת אל ליבם?!?!

מדוע מצא לנכון הממסד להפוך בחור בן 22 מאיר אטינגר כיעד מספר אחת של השב"כ ובנה סביבו "חסמבה" שלמה? האם זה באמת ה"טרור היהודי" או שמא דבר עמוק יותר?

הממסד חושש מאטינגר ודומיו, מפני שהם מחדדים נקודה שרבים מעדיפים להדחיק אותה, והיא, מהו סדר העדיפויות שלנו? ומתוך כך, מה ומי מכריע, האם אנחנו מובילים או מובלים?

החידוד של אטינגר כפי הבנתי, הוא, שהמאבק הפך אחר. הוא אינו קשור כלל להתיישבות אלא, ליישוב הדעת, לתודעה. האם אפשר להמשיך לקנות אותנו בעוד קרוואנים ויחידות דיור, כילד שבוכה ונרגע כאשר הוא מקבל ממתק ובכך להמשיך את היכולת להדק סביבנו את הרצועה, להשתמש בנו מתי שצריך, ולדרוס אותנו מתי שלא? או שמא, צריך להרים ראש ולומר כי המאבק על ארץ ישראל, בהחלט חשוב, והוא היה ויישאר בעצמותינו, אך לא במחיר של טשטוש זהותנו היהודית, ולא במחיר של הבלגה על הפקרויות ביטחוניות.

נקלענו בעל כורחנו למין משחק כוחות ונאמנות שכזה, אנו מצד עצמנו לא חפצים בו כלל. אך נראה, כי דחקו אותנו לפינה, בה אנו כביכול נאלצים לבחור ולסמן באופן ברור: האם הממסד הוא הראש וממנו מסתעף הכל? או שהתורה היא בראש וממנה מסתעף הכל? ועל זאת נרדף אטינגר, ונוער הגבעות בכלל, וכאן גועש לו הממסד ושובר את כליו בדרכי פעולה מבהילים, ובשינוי טקטיקה שמוכנה גם לקחת את החוק לידיים בעינויים, מעצרים מנהליים ובעבריינות של ממש!

שחררו את אטינגר והפסיקו עם משחקי הכוחות האלה כי בינתיים בחוץ משתולל לו טרור ערבי רצחני! בנו את הארץ בגאון!! בציונות אמיתית ולא כקלף מיקוח, והצגה להרגעת העולם כולו. האמינו בנוער, כי הוא זה שיישא בתוצאות מעשיכם! עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה??