עוכר ישראל

אליהו מתווכח עם אחאב באשר לשאלה מי עכר את ישראל באמת. בעוד אחאב מאשים את אליהו בכך שמנע מים מן העם מאשים אליהו את אחאב במניעת מי התורה מישראל. מי באמת צודק?

הרב משה כהן , ז' באדר תשע"ו

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

מלכים א פרקים טז - יח

אחאב, בנו של עמרי מתואר כמלך אשר הרבה להכעיס את ה' יותר מכל המלכים שהיו לפניו. הוא בונה אשרה ומזבח לבעל בשומרון. בזה חורג הוא מדרך ירבעם שהקים עגלים לשם עבודת השם ואילו כאן מדובר בעבודה זרה של ממש.

אליהו נשבע כי לא יהיה בשנים אלו טל ומטר על הארץ כמבואר בפרשת "והיה אם שמע" בחומש דברים פרק י"א. הוא אף מפליג בעונש ומבקש למנוע אפילו את הטל שמהווה מקור קיום בסיסי לכל חי ביקום. לא בכדי בוחר הוא בעונש מניעת הגשם.

מלבד העובדה כי זהו העונש שנאמר בתורה יש בו כדי לבטא את הניגוד לעבודת הבעל. אל הבעל היה אחראי על הגשמים ומשום כך העונש ניתן להם במה שחטאו בו דווקא כדי להוכיח להם את אפסות הבעל אל מול רצון ה'.

בשל קללתו של אליהו נמנע טל ומטר מישראל במשך למעלה משלוש שנים כך שגם לו לא נשאר מקור מחייה והמעיין שסיפק לו מים יבש גם הוא. בפגישה בין אחאב לאליהו ישנם חילופי דברים בהם אחאב מכנה את אליהו 'עוכר ישראל' ואילו אליהו טוען כלפי אחאב שהוא ומשפחתו הם שעכרו את ישראל. מה פשר הויכוח הזה? היש אמת בדבריהם?
נראה ששורש העניין הוא ההשוואה בין המים שהם מקור חיותו של גוף האדם לתורה שאף היא מקור חיותה של נפש האדם.

אחאב בוחן את הכל מפרספקטיבה טבעית גשמית ולכן מבחינתו אליהו הוא עוכר ישראל שכן הוא מנע מישראל את המצרך הבסיסי ביותר לקיומם הלוא הם המים.

אולם, אליהו מבקש ללמד את אחאב שגם מים הינם רק אמצעי לקיום וללא תורה ומצוות אין באמת קיום כלל, שהרי הקב"ה התנה את בריאת העולם בשמירת התורה והמצוות. המדיניות של אחאב משפיעה על המצב הרוחני של העם עד כדי כך שחיאל בית האלי בוחר לעבור על צו יהושע האוסר לבנות את יריחו, צו שנשמר עד כה, ובוחר להעמיד את רצונו במרכז ללא התחשבות בצו ה'.  

מתוך הפרק היומי בתנ"ך