מהדלפות של השב"כ לתקשורת עולה כי מאיר אטינגר חשוד בכתיבת מסמך הקרוי "המרד", אשר נתגלה בתוך המחשב שלו. חיבור זה, כשלעצמו, אינו יותר מאמירה אידיאולוגית.

השבועון "עולם קטן" (12.2.2016) מגלה לנו כי קיים מסמך נוסף, שחובר על ידי אדם אחר, שאין לו כל קשר אל מאיר אטינגר. המסמך הזה, ששמו "מדריך לפגיעה בערבים", קורא לפעולות אלימות נגד ערבים. השב"כ יודע מי כתב אותו; הוא כלוא כעת וממתין לסוף ההליכים נגדו. אבל השב"כ הדליף בכוונה חלקים מהמסמך השני, כאילו היו חלק מהמסמך שנמצא במחשב של מאיר אטינגר, וכך יצר מיש-מש של ממש.

השב"כ יצר איפוא למאיר אטינגר דימוי תקשורתי שקרי בכוונה תחילה, כדי להשחיר את פניו. מעשה שכזה אמור להדליק נורת אזהרה אדומה אצל כל אדם כן והגון.

מאיר אטינגר כלוא זה שישה חודשים מכוחו של צו מעצר מנהלי, והשב"כ ביקש מבית המשפט לאשר הארכה בת ארבעה חודשים. השופט הודיע כי יפרסם את החלטתו כעבור 20 יום, כלומר, ב-21 בפברואר.

ההליכים המשפטיים מתנהלים מאחורי דלתיים סגורות. את "הראיות" מראים רק לשופט אחד. לא מספרים לאטינגר ולעורך דינו במה הוא מואשם, ואין כל דרך לטעון להגנתו.

אם היה לשב"כ בדל מידע שאטינגר ביצע מעשה בלתי-חוקי, הוא צריך היה להגיש נגדו כתב אישום גלוי בבית המשפט, ומן הסתם אכן היה נוהג כך.

במקום לעמוד לדין בבית המשפט, הכפוף לדיני ראיות, מאיר אטינגר נפל קורבן למשפט תקשורתי, ונאלץ לספוג זרם בלתי פוסק של שמועות שנועדו להשמיץ את אישיותו.

אפשר לחלוק על הדעות שהביע באופן גלוי לכל בבלוג האינטרנטי שלו, אבל זכותו להביע אותן היא עניין לגיטימי לחלוטין במדינת ישראל – מדינה שמעניקה לחיזבאללה את הזכות להביע בחופשיות את כוונתו להשמיד אותה-עצמה.