יש תוכחה ויש תוכחה

פעמיים מוכיחים נביאי ה' את אחאב על התנהגותו, בראשונה ביחס לבן הדד ובשניה ביחס לנבות היזרעאלי, אולם הוא מגיב אחרת בעקבות כל אחת מהתוכחות. מה ההבדל בין שתי התוכחות ומדוע בחר אחאב להגיב בדרכים כ"כ שונות?

הרב משה כהן , י"ג באדר תשע"ו

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

מלכים א פרקים כ - כא

לקראת סוף המלחמה עם בן הדד מלך ארם (פרק כ') מגלה אחאב רחמנות יתירה ומוותר על הריגתו של בן הדד, הוא אף כורת עמו ברית ומשיב לו את הערים אשר לקח ממנו. אחד מבני הנביאים נשלח אל אחאב להוכיח אותו באופן מתוחכם על כך ששיחרר את מי שהיה ראוי למוות. בעקבות תוכחה זו אחאב מתואר כסר וזעף והוא הולך לביתו שבשומרון. אין הוא חוזר בתשובה ולכאורה אף מחזיק בעמדתו כי טוב היה לחוס על מלך ארם.

לאחר מכן מתרחש סיפור נבות היזרעאלי בו מבקש אחאב לקנות את שדהו של נבות ונתקל בסירוב בשל העובדה כי מדובר בנחלת אבות. איזבל מסדרת את העניינים ולבסוף נבות נהרג בגין עבירת מרידה במלכות. אחאב יורד ויורש את השדה. הנביא אליהו בא להוכיח אותו על כך ואף טוען בפניו טענה קשה : "הרצחת וגם ירשת?". תגובתו של אחאב שונה הפעם לחלוטין. הוא קורע את בגדיו, שם שק על בשרו ופותח בצום. אף הקב"ה מעיד עליו כי זו תשובה אמיתית ולכן מונע את הרעה מביתו בחייו.

מה השוני בין שתי התוכחות? ומדוע תגובתו של אחאב כה שונה בשני המקרים?
ניתן היה לומר שההבדל הוא רק בסדר התוכחות. תחילה עוד הקשה את ליבו אולם בפעם השניה כבר התרכך. אולם נראה כי ישנו הבדל הרבה יותר מהותי בין שתי התוכחות. התוכחה הראשונה היתה על עבירה בין אדם למקום. אחאב לא מילא את רצון ה' ושיחרר את אויבי ה' מלפניו. הוא נהג בהם רחמנות שבעיני ה' פסולה. תוכחה כזאת אינה רצויה לפני אחאב שהיה ידוע כאוהב את עמו וכנראה שגם אהב את שאר בני האדם.

אולם, התוכחה השניה היתה על עבירה שבין אדם לחבירו. הוא שמט את הקרקע מזכות קיומו שהיא הדאגה לעמו וכעת נהג ההיפך מכך ודאג לצרכיו הפרטיים. לכן נשבר ליבו ושב בתשובה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך